גניבת עין

גניבת עין זו עוולה נזיקית, שמתבצעת כאשר נגנב המוניטין של בעל מוצר או שירות כלשהו ע"י הטעיית עינו של הציבור (ומכאן השם:"גניבת עין"). תוצאה ישירה של ההטעייה היא, שהציבור טועה לחשוב, כי המוצר שהוא רואה/קונה הוא של בעל המוניטין במוצר, כאשר למעשה מדובר במוצר אחר שמחקה את המוצר המקורי.

באמצעות העוולה מגנים על המוניטין של מי שרכש אותו במוצר.
זכותו של בעל המוניטין במוצר היא למנוע העתקה של מאפיינים זהים של המוצר.


מוניטין והטעייה

ע"פ חוק העוולות המסחריות, אדם שתובע בשל גניבת עין, צריך להוכיח שני יסודות מצטברים:

1. עליו להוכיח, כי הוא רכש מוניטין במוצר או בשירות באופן שהציבור מזהה את תדמיתם החיובית איתו.

2. עליו להוכיח כי מעשי הנתבע, האדם שלו הוא מייחס העתקה, מביאים לכך שציבור הצרכנים מוטעה לחשוב או עלול לטעות לחשוב, כי המוצר או השירות שניתנים ע"י הנתבע הם בעצם של התובע.

השאלה אם אכן המוצר של הנתבע מטעה את הציבור נבחנה בפסיקה פעמים רבות. בתי המשפט בוחנים את שאלת ההטעייה לאורו של "המבחן המשולש"- מבחן המראה והצליל (האם ע"פ חזותם המוצרים, שמם או תיאורם פי חזותם, הדמיון עולה לכדי סכנת הטעייה), מבחן אופי הלקוחות (האם המוצרים פונים לאותו חוג לקוחות? כיצד משפיעה זהותם של הלקוחות שנוהגים לרכוש את המוצר על הסיכוי להטעיה?) וסוג המוצר (השפעת סוג המוצרים על מידת הסכנה להטעיה.

בהתאם למבחן זה, כאשר מדובר במוצרים יקרים, ההנחה היא שהצרכן יהיה בררן יותר, ולכן סכנת ההטעיה קטנה) ומבחן השיקולים הכלליים (הנסיבות הספציפיות של המקרה).

על כל אלה, בתי המשפט נוהגים להוסיף את מבחן  "השכל הישר"- מבחן אינטואיטיבי שבוחן מה התחושה שעולה מהשוואת שני המוצרים- לפעמים על אף שקיים דמיון ביניהם, מתקבלת תחושה שונה, תחושה של משהו חדש ואחר.

פיצוי

כאשר מגישים לביהמ"ש תביעה בשל גניבת עין במוצר או בשירות כלשהו, ניתן לבקש צו מניעה ופיצוי של עד 100,000 שקלים ללא הוכחת נזק.

היתרון בכך הוא, שלא תצטרכו להראות מהו שיעור הנזק המדויק שנגרם לכם, או שנגרם לכם נזק כלשהו. כלומר: אם הצבעתם על מוניטין וסכנת הטעייה, גם אם אף צרכן לא הוטעה בפועל, עדיין ביהמ"ש יוכל לפסוק לכם פיצוי בסכום מקסימלי של 100,000 שקלים.