תביעות קטנות והזויות

1. השכנה זרקה ביצים ותשלם - בית-המשפט בנושא תביעות קטנות בבית שאן קבע, כי שכנה שהטרידה את שכניה, הטרדות שכללו זריקת ביצים על האוטו ושפיכת כלור על הכביסה, תפצה אותם ב-12,000 שקלים.
התובעת טענה, כי ההטרדות כללו את המעשים הבאים: השכנה שפכה כלור על בגדי ומצעי הבית של המשפחה לאחר שהתובעת כיבסה אותם ותלתה לייבוש. כמו-כן השכנה זרקה ביצים על הרכב המשפחתי וקירות הבית והטרידה אותם טלפונית. על-כן, ביקשה התובעת כי ביהמ"ש יורה לשכנה לפצות אותה.

השופטת עיריה מרדכי קיבלה את התביעה, וקבעה כי מעשי השכנה הם מעשי הטרדה מאיימת של ממש, ולא קשה לדמיין את מידת החרדה והחשש הנוצר אצל אדם הנחשף להטרדות מגוונות שכאלה, בשעה שאינו יכול לדעתו כלל מי מבצע  את אותם המעשים, במשך תקופה.

נקבע, כי התובעת לא הביאה ראיות להיקף הנזק הכספי שנגרם לבגדי המשפחה, למצעים ועלות שטיפת הרכב, ועל כן הפיצוי יפסק על דרך האומדן. השופטת העריכה את הנזק ב- 6,000 שקלים. בנוסף, השופטת קבעה כי יש מקום לפסוק פיצוי בשל הטרדה ועוגמת נפש, וחייבה את השכנה לשלם 6,000 שקלים נוספים.
בסיכום, השכנה חויבה לפצות את התובעת ב-12,000 שקלים וכן לשלם לה הוצאות משפט של 600 שקלים.
(ת"ק 4869-09-09 באבאי נ' דוד סימנה).

2. האוטובוס "דרס" את האייפון? אין מקום לפיצוי! ביהמ"ש לתביעות קטנות בת"א דן בתביעה של תלמיד נגד חב' "דן" לפיצוי של 3,500 שקלים בשל נזק שנגרם לאייפון שלו. לטענת התלמיד, הוא המתין בתחנת האוטובוס לקו 47 כדי להגיע לבית ספרו, אך האוטובוס לא עצר בתחנה, אלא רק 20 מטר לאחר התחנה. בשל כך, הוא נאלץ לרוץ לעבר האוטובוס, ותוך כדי ריצה מכשיר האייפון שלו נפל. לדבריו, כדי שהאוטובוס לא ידרוס את האייפון וכדי שהוא יוכל לעלות על האוטובוס, הוא התחיל לדפוק על הדלת, אך הנהג התעלם ממנו והתחיל לנסוע באיטיות כשהוא דורס את האייפון. השופט עודד מאוד דחה את התביעה בקובעו, כי היא לא הוכחה, שכן אילו מכשיר האייפון אכן היה נדרס ע"י האוטובוס כטענת התלמיד, הנזק היה גדול בהרבה מהנזק שנראה בפניו (מכשיר סדוק). (ט.ד נגד דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ)

רוצים לשאול שאלה? היכנסו לפורום צרכנות

3.גם תביעות בעניין בעלי חיים מגיעות לפתחם של בתי המשפט לתביעות קטנות. ביהמ"ש לתביעות קטנות בירושלים דן בתביעה שהגיש אדם אשר אימץ חתולה מצער בעלי חיים, וטען כי זמן קצר לאחר האימוץ התברר לו שהחתולה חולה ומבוגרת ממה שנמסר לו. לדבריו, בטופס האימוץ נכתב שהחתולה כבת 3, ובע"פ נאמר לו שמדובר בחתולה צעירה. אולם, מבדיקה שערך עולה, כי החתולה ככל הנראה בת 8 שנים. על כן, התובע ביקש פיצוי בשל הטעייתו ובשל העובדה שעקב מחלת המחלה הוא נאלץ להוציא כספים רבים לצורך טיפולים רפואיים ומזון מיוחד. ביהמ"ש דחה את התביעה, וקבע כי צער בעלי חיים לא הטעתה את התובע, וכי אי אפשר לחייב עמותה לערוך בדיקות דם לכל בעלי החיים שהיא מחזיקה ברשותה.


 (אבנר פלק נ' האגודה לצער בעלי חיים ירושלים)

4. ביהמ"ש לתביעות קטנות ברחובות דחה תביעה שהגיש אדם דתי, אשר הזמין עבורו, עבור רעייתו ועבור שתי נכדותיו, חופשה כשרה למהדרין באנטליה לתאריכים 1-8 ביולי 2008. את החופשה קנה התובע מחברת אר.סי.רויאל קלאב מועדון נופש כשר בע"מ, ושילם עבורה 17,575 שקלים. התובע העלה טענות רבות ביחס לחופשה וביניהן טענה לפיה ביום שבת נגרמה לו ולמשפחתו עוגמת נפש בכך שנעילת ופתיחת החדרים היו באמצעות כרטיס מגנטי בלבד. התובע טען כי בהיותם שומרי מסורת - הם לא יכלו להשתמש בכרטיס ולכן מישהו מבני המשפחה צריך היה להישאר בחדר כדי לא להינעל בחוץ למשך היום.
השופט גדעון ברק קבע, כי התובע לא הוכיח אף אחת מטענותיו : ""אני מקבל את טענת הנתבעת, שהיא הייתה ערה לכך ולכן היא דאגה שבקומה בה משתכנת הקבוצה הדתית יהיה שם גוי של שבת אשר תפקידו לפתוח ולסגור הדלתות", כתב השופט בפסק הדין. עוד הוסיף השופט: "אינני מקבל את טענת התובע כי כל השבת נשאר משהו בחדר, רק בגלל המפתח". בסיכום, השופט דחה את התביעה וציין כי על אף שהתובע ביקש פיצוי של אלפי שקלים, כאשר תביעתו מנופחת ומוגזמת - הוא החליט שלא לחייבו בהוצאות.
(ת"ק 1905.08 והל חנניה נ' אר.סי. רויאל קלאב מועדון נופש כשר בע"מ).

5. אישה שנסעה במונית הגישה לבית המשפט לתביעות קטנות בבאר-שבע תביעה על סך 5,000 שקלים נגד נהג המונית שכינה אותה, לטענתה, בכינוי "זבל". הקללה נאמרה במהלך סכסוך לגבי השאלה אם יש צורך בתשלום נוסף עבור כלב, או לא. לטענת נהג המונית גם התובעת גידפה אותו וכינתה אותו בכינוי גנאי. השופט אור אדם דחה את התביעה וקבע: "סכסוך זה מוטב שהיה נפתר בין הצדדים מבלי להטריח לשווא את בית המשפט ולבזבז את זמנו של בית המשפט, אשר טרוד בסכסוכים ובזכויות בתיקים בהם אנשים ממתינים זמן רב לקביעת דיונים ולכתיבת פסקי דין בגלל העומס בבית המשפט, הנוצר בין היתר בגלל תביעות מעין אלו שעיקרן איננו משפטי". השופט החליט שלא לחייב את התובעת בהוצאות. 


(ת"ק 1718-09 חן חני נ' שביט אבינועם)