בית המשפט לא אישר צוואה לטובת מטפלת

בית המשפט לענייני משפחה בת"א דן בתביעה לקיום צוואתה האחרונה של מנוחה, אשר נפטרה כשהיא ערירית וללא ילדים, ובהתנגדות לצוואה, אשר הגישה המטפלת שלה.

המנוחה ערכה את צוואתה האחרונה ב-14 בנובמבר 2007, בה היא זיכתה את התובעים, בניו של בן דודה, בכל רכושה.  הנתבעת, אשר שימשה כמטפלת למנוחה מטעם אגף הרווחה של עיריית רמת-גן התנגדה לצוואה, וטענה כי המנוחה לא הייתה כשירה ביום זה לחתום על צוואה. לדברי המטפלת, המנוחה לא הבינה את השפה בה נערכה הצוואה ועל מה היא חותמת. המטפלת תבעה את קיום צוואתה של המנוחה מה- 6.2.2007  , בה המנוחה הורישה לה את רכושה.

רוצים לשאול שאלה? היכנסו לפורום צוואות וירושות

עוד טענה המטפלת, כי המנוחה הלכה לעולמה ביום 9.12.07 כשהיא מאושפזת במוסד הסיעודי "נאות השרון" במצב רפואי וקוגניטיבי קשים ביותר. לטענת המטפלת, הצוואה מה-14 בנובמבר 2007 נערכה כאשר המנוחה הייתה מאושפזת במוסד הסיעודי, ומבחינת מצבה הקוגניטיבי של המנוחה בתאריך המופיע בצוואה ומבחינת השפה – יש חששות כבדים לגבי מהימנותה של הצוואה.

השופטת שפרה גליק דנה בשאלה האם הצוואה  המאוחרת יותר, מה-14.11.2007 כשרה. השופטת קבעה, תוך הסתייעות בחוות דעת פסיכיאטרית שהוגשה לבית המשפט, כי המנוחה ידעה להבחין בטיבה של צוואה, ועל כן יש לקבוע כי הצוואה תקפה.

הצוואה משקפת את רצון המנוחה
בית המשפט קבע, כי כפי שנפסק בעבר, הפירוש לביטוי "להבין בטיבה של צוואה" מורכב משלושה רכיבים עיקריים: מודעות המצווה לעובדה שהוא עורך צוואה, ידיעתו בדבר היקף רכושו ויורשיו, ומודעותו באשר לתוצאות עשיית הצוואה על יורשיו. עוד נקבע בפסיקה, כי על המצווה להיות בדעה צלולה ולפרש נכונה את המציאות הסובבת אותו, כאשר דעתו משוחררת מלחצי נפש חולניים, תעתועי דמיון ומחשבות שווא.

מבחינת נטל ההוכחה, על המתנגד לעמוד בנטל השכנוע להוכיח שהמנוח לא ידע "להבחין בטיבה של צוואה", או שחתם עליה תחת השפעה בלתי הוגנת.

נקבע, כי במקרה הנדון הוכח, שהמנוחה היא זו שיזמה את עריכת הצוואה האחרונה וכי צוואה זו אכן משקפת את רצונה האמיתי.

עוד ציינה השופטת, כי הצוואה שאותה התובעים מבקשים לקיים היא צוואת המנוחה מ- 14.11.07, שהיא צוואה נוטריונית שנערכה לפי סעיף 22 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965. "נראה כי כל הפעולות הנדרשות בתקנה 4(ה) לחוק הנוטריונים בוצעה על ידי הנוטריון", ציינה השופטת.

בשולי פסק הדין, השופטת הוסיפה, כי היא לא יכולה להימנע מלהעיר, כי אמנם לכאורה יכול שמצווה יכיר תודה למי שטיפל בו בצוואתו, ואולם עריכת צוואה לטובת מטפל שהוא עובד בעיריה הנותנת שרותי סיעוד אכן מעוררת יותר משמץ אי נוחות. "מן הראוי היה שלעניין זה ייחשבו גם מטפלים סיעודיים כבעלי ניגוד עניינים לרשת ולו מה מהקשישים בהם טיפלו ערב מותם של המנוחים...", כתבה השופטת בפסק הדין.
השופטת חייבה את המטפלת בהוצאות התביעה ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 שקלים.

(ת"ע 104020-08 ע.ו. נ' ר.ע.)

ליעוץ בנושא צוואות וירושות, פנו אל עורכי דין משפחה