4.1 מתוך 5.0 (מספר מדרגים 9)
צלקת מגיל הילדות - אפשר לתבוע עד גיל 25

תקופת ההתיישנות בחוק

החוק קובע תקופת התיישנות, שבחלוף אותה תקופה לא ניתן יותר להגיש את התביעה.
חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 קובע, כי תקופת ההתיישנות לתובענה אזרחית הינה שבע שנים מהיום בו נולדה עילת התביעה, וחמש עשרה שנים בתביעה שעניינה במקרקעין.

סעיף 10 לחוק קובע, כי חישוב תקופת ההתיישנות יחל מהיום בו מלאו לתובע 18 שנים, קרי: מרוץ ההתיישנות מתחיל רק מרגע הפיכתו מקטין לבגיר.

פקודת הנזיקין [נוסח חדש] מתייחסת למרוץ ההתיישנות בתביעות נזיקין, וקובעת בסעיף 89(2) לפקודה, כי תקופת ההתיישנות תחול מהיום בו אירע הנזק, ואם הנזק התגלה לאחר שאירע, מהיום בו התגלה הנזק, ולא יותר מעשר שנים לאחר שאירע. 

התיישנות בנזקי גוף אצל קטינים

מכאן, כי קטינים בכל גיל שנפגעו ונגרמו להם נזקי גוף, רשאים להגיש את תביעתם גם אם הנזק התגלה מאוחר יותר, ועד לאחר שבע שנים מיום הפיכתם לבגירים, קרי - עד היותם בני 25, או אף עשר שנים מקרות האירוע, אם הנזק התגלה בהמשך.

תקופת התיישנות בתביעות אחריות תלמידים

בהתאם לחוק חינוך חובה, קטינים מכוסים בביטוח תאונות אישיות, המכונה ביטוח אחריות תלמידים, אותו מוציאה רשות החינוך המקומית המתקשרת מול אחת מחברות הביטוח.
סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, קובע תקופת ההתיישנות שונה בתביעות ביטוח, העומדת על 3 שנים בלבד מקרות מקרה הביטוח, או מיום הפיכת הנפגע מקטין לבגיר. מכאן, כי תביעות מכח ביטוח אחריות תלמידים או מכל ביטוח המכסה ישירות את הנפגע, ניתן להגיש עד הגיע הנפגע לגיל 21 בלבד. 

את מי תובעים?

כאשר מגיע למשרד עו"ד מקרה בו אדם נפגע כשהיה קטין, יש לבחון היטב את נסיבות המקרה ולבדוק למי יש להפנות את התביעה. יש לבחון את תחולת ביטוח התאונות האישיות על המקרה, ולאתר את הגורמים הנוספים אליהם אפשר להפנות תביעה נזיקית.

למשרד הח"מ הגיעה בחורה בת 22, אשר נפצעה ברגלה בגיל 12 בעת רכיבה על סוס בחוות סוסים בארץ, לאחר שרגלה נתקעה בשלט שהוצב במסלול הרכיבה. לנפגעת נותרה צלקת ניכרת לאורך השוק, ומומחה רפואי קבע לה 10% נכות פלסטית.

ביטוח אחריות התלמידים לא היה רלוונטי במקרה זה, גם משום שחלפה תקופת ההתיישנות לפי חוק חוזה הביטוח, וגם משום שמדובר בצלקת פלסטית בלבד - נזק אשר ככלל אינו מכוסה במסגרת ביטוחי אחריות תלמידים. בנוסף, חוות הסוסים נסגרה לפני שנים, והיה קושי הן לאתר את היריבים הראויים לתביעה והן להוכיח את התרחשות האירועים הנטענים. הלקוחה הגיעה למשרד לאחר שלא מעט משרדי עורכי-דין ביטלו את סיכויי תביעתה ושלחו אותה לדרכה.

הח"מ לא ותר, פנה לברר את פרטי המשכיות פוליסת הביטוח של חוות הסוסים, וגלה כי ניהול החווה עבר לידי מלון סמוך. כאן המקום להבהיר, כי מקומות בילוי מחוייבים להמשכיות פוליסת הביטוח גם לאחר סגירתם, ועד לתום תקופת ההתיישנות של אחרון המבקרים בהם, במטרה לתת מענה לנפגעים לאחר שמקום מפסיק את פעילותו. כנגד המלון וחברת הביטוח הוגשה תביעה. בשל חלוף הזמן והקושי הראייתי להעיד את הנוגעים בדבר, העדיפו הנתבעות להציע הצעת פשרה נדיבה לסגירת התיק, בהסתמך על חוות דעת המומחה ותחשיבי הנזק שהוגשו, והלקוחה זכתה בפיצוי הולם של כמה עשרות אלפי שקלים, למעלה מעשר שנים אחרי הפציעה. 

מכאן עולה, כי הגם שמדובר בנזק אסתטי בלבד שנגרם לתובעת, ורבים ניסו להניא אותה מלהגיש תביעה, הרי שבתי המשפט אינם מקלים ראש בנזקים אסתטיים-חיצוניים ולא מהססים לפסוק פיצויים בסכומים גבוהים לסובלים מהם, במקרים המתאימים.

הקושי הראייתי בהוכחת אירוע שהתרחש לפני שנים

בתביעות נזיקיות יש להוכיח את הנזק, לרוב באמצעות חוות דעת של מומחים רפואיים, את העילה הנזיקית - המעשה או המחדל הרשלני או הפרת החובות שבחוק, ואת הקשר הסיבתי בין העילה לבין הנזק, קרי שהנזק אירע עקב המעשה או המחדל. ישנו קושי ראייתי להוכיח את יסודות התביעה בתאונה שארעה לפני שנים, עת הנפגע היה קטין. ילד בן חמש ומטה לא יכול באמת להעיד על קרות האירוע מנקודת מבט בעלת משקל ראייתי, וקיים קושי נוסף לאתר עדים אחרים שנכחו באירוע, זוכרים אותו ויכולים להעיד לגביו. יחד עם זאת, הקושי הנובע מגיבוש ראיות התביעה, יכול לעיתים לעבוד לטובת התובע, ולהקל על הוכחת תביעתו או סיום התביעה בפשרה. דוגמה לכך ניתן לראות בתביעה נגד חוות הסוסים, בה חברת הביטוח העדיפה להציע סכום הולם לפשרה מאשר לנסות לאתר עדים וראיות למקרה שארע לפני למעלה מעשר שנים.

דוגמה נוספת לכך היא טענה לנזק ראייתי המעביר את נטל ההוכחה לנתבע. לדוגמה, במשרד החינוך מחוייבים למלא דו"ח אירוע לאחר כל פגיעה של תלמיד במסגרת פעילות המוסד החינוכי, בעקבותיה נדרש התלמיד לטיפול רפואי. חובה זו חלה על כל מוסדות החינוך חובה, החל מגני הילדים. דו"ח התאונה אמור לכלול את מלוא פרטי האירוע, נסיבות התרחשותו והעדים לו.

בטרם הגשת תביעה על נזק רפואי שארע במסגרת פעילותו הרשמית של המוסד החינוכי, יש לפנות למוסד החינוכי לקבלת דו"ח התאונה. במידה שהדו"ח מולא, יהיה לו משקל רב בהוכחת קרות התאונה. במקרה שהדו"ח לא מולא כמתחייב לפי החוק, ניתן לטעון לנזק ראייתי - טענה המאפשרת להתגבר על חסר ראייתי של התובע בעקבות התנהלות הנתבע. אם המוסד החינוכי לא עמד בחובתו למלא דו"ח תאונה, הנטל להוכיח כי לא התקיים קשר סיבתי בין התנהלות המוסד החינוכי לבין נזקי התובע, עובר לכתפיו.  

לסיכום

בכל מקרה של נזק גופני שארע לנו כקטינים, גם אם מדובר על צלקת בלבד, אסור לוותר על הפיצוי המגיע בגלל חלוף השנים. יש לבחון לעומק את נסיבות התאונה ובהתאם לנסיבות ולגילו של התובע, להגיש את התביעה כנגד הגורמים המתאימים. אם חלילה נגרם לילדיכם נזק גופני בעת היותו קטין, הקפידו לקבל לידכם את כל המידע והעובדות שיעזרו לגבש תשתית ראייתית לתביעה עתידית. שמרו כל מסמך רפואי, דו"ח תאונה, צילומים ועדויות, שיסיעו לו בבוא היום לתבוע את הפיצוי ההולם לנזקיו.