טען כי בתו נולדה עקב "גניבת זרע", וחויב במזונות

- עודכן באפריל 2014 -

שופט בימ"ש לענייני משפחה בטבריה אסף זגורי דחה על הסף טענת אבי קטינה ,שאמה עתרה למזונותיה, שמכיון שנולדה לטענתו "מגניבת זרעו" ע"י אמה - אין לחייבו במזונותיה. 

השופט קבע בהתאם לפסיקה, כי קטינים אינם כבולים להסכמות/ התנהגות הוריהם. מאחר שכך נפסק חיובו של האב עפ"י הדין העברי בהיותו יהודי, כמפורט בפסה"ד.


הרקע למקרה:

אם קטינה ילידת 2006 הגישה תביעה לפסיקת מזונותיה מאבי הקטינה, שעה שהקטינה נולדה כתוצאה מקיום יחסים חד פעמיים בין הצדדים עת חלקו דירה שכורה , כאשר גרסאותיהם באשר לנסיבות קיום היחסים חלוקות. (החיוב הנתבע ע"י האם הסתכם בסך של לא פחות מ-5,900 ₪ בחודש לא כולל הוצאות בריאות וחינוך חריגות).
האב העלה טענות שונות לגבי גובה חיוב המזונות הנתבע ע"י האם, וכן טען כי הקטינה נולדה כתוצאה "מגניבת זרע", וכי מדובר בתוכנית של האם להתעבר ממנו ללא כוונה לקיים קשר עמו ומשיקולים אינטרסנטיים שלה, כאשר היא התחייבה בפניו שלא תתבע אותו למזונות, הצהירה כי היא מודעת למצבו הכלכלי וכי היא תישא לבדה בהוצאות הקטינה לכשתיוולד.
האם הכחישה טענות אלו.


ביהמ"ש: אין להתייחס לטענת האב כי הוא "אב בעל כורחו"
השופט זגורי סילק על הסף את טענת האב בציינו, כי הפסיקה הידועה והמושרשת של כל בתי המשפט קובעת שקטינים אינם כבולים בהסכמות ו/או בהתנהגות הוריהם, גם אם אלה האחרונים הסכימו בעניין מזונותיהם.

הקטינה תמיד יכולה להגיש תביעה נפרדת ועצמאית למזונותיה, כך שגם אם כל טענות האב אמת, אין בהן כדי לחסום הקטינה בתביעתה הנוכחית. זאת ועוד, גם במקרים שבהם הועלו טענות, כי החייב במזונות הוא "אב בעל כורחו", בשל גניבת זרע, סירוב האם להפסיק ההריון חרף הסכמות קודמות וכיו"ב, הופנו טענות האבות למסגרת החוזית-נזיקית כנגד האמהות. הטענות נדחו במישור הדיון במזונות הקטינה. השופט הוסיף, כי מדובר בקטינה שמקיימת קשר עם האב. הוא רואה לנכון לממש הורותו כלפיה ולא מדובר במי שדרכיהם מעולם לא נפגשו או ייפגשו. על-כן, לא ראה השופט לייחס רלבנטיות כלשהי לטענת האב בדבר היותו "אב בעל כורחו" או לתרמית הנטענת מצד האם, ככל שמדובר בדיון במזונות הקטינה. כן לא סבר, כי יש לכך השפעה על גובה החיוב במזונות.
בית המשפט קבע, בין היתר, קביעה עקרונית לגבי הצרכים ההכרחיים של הקטינה ואבחן בין "מדור הכרחי" לבין "מדור מדין צדקה".

טענת האם, כי על האב לממן הוצאות החזקת דירת הוריה כיוון שהיא והקטינה גרות שם- נדחתה; הטענה כי בעניין השתכרות האב נפלו פגמים בעדותו התקבלה, אך נקבע, כי הנטל הינו על האם להוכיח השתכרות האב ולא ניתן לבסס ממצא שיפוטי בהקשר זה על תהיות וסימני שאלה העולים מתלוש השכר או מעדותו.
מנגד, נקבע כי האב חייב לבוא "בקלפים פתוחים"  שאם לא כן הוא מסתכן שבית המשפט יקבע השתכרותו לפי שיקול דעתו.

 (תמ"ש 53053-02-11 ת.ר.  (קטינה) ואח' נ' א.א. )


גניבת זרע - טענה שלרוב לא מתקבלת בביהמ"ש
לגבי הטענה של גניבת זרע, עו"ד שירלי שדה מסבירה, כי טענה זו אינה מתקבלת לרוב בביהמ"ש לענייני משפחה מאחר שלא מדובר באינוס של גבר לצורך התעברות, וחזקה על גברים שאינם מעוניינים להתרבות, להשתמש באמצעי מניעה.
יפים לעניינו דברי השופט פ. מרכוס "טענה כזו, אשר נטענת לפעמים על ידי גברים במסגרת תביעת אבהות ותביעות מזונות, ראוייה, לדעתי, להמחק מהלקסיקון. [...] העובדה הביולוגית היא שקיום יחסים עד כדי כניסה להריון , מחייבת מעשה רצוני של הגבר (מה שאין כן, של האישה). ויהיו הפיתויים אשר שיהיו, הגבר מסוגל לשים קץ למזימה על ידי פרישה, בכל עת". (תמ"ש 2470/05 הקטין נגד אלמוני)

ומתי בכל זאת ניתן לומר שמדובר במרמה, תרמית או הפרת חוזה?
עו"ד שירלי שדה מסבירה, כי היו מקרים בודדים בהם כן הכירו בתי המשפט במצג שווא או בתרמית של אישה כלפי גבר בכך שהונתה אותו ולמעשה השתמשה בזרעו ללא אישורו.
למשל, בימ"ש השלום דן בתביעה שהגיש גבר נגד אישה בגין גניבת זרע ופגיעה בפרטיות.  האשה סיפרה לו כי היא עקרה ועקרותה גרמה לגירושיה מבעלה לשעבר. האישה ניסתה לשכנע אותו, כי יוותר על אמצעי מניעה בעת קיום יחסי מין מאחר שעקרותה אינה מאפשרת לה להרות, והיא תיארה את טיפולי הפוריות הקשים אותה עברם. כעבור שנתיים הם נפרדו והגבר התחתן עם אחרת. ערב נישואיו סיפרה לו האישה כי היא בהריון. הוא התכחש לבן שנולד, והיא הגישה תביעה נגדו להכרה באבהות ולחיובו במזונות.

השופטת חנה ינון מצאה את גרסת הגבר כאמינה ומשכנעת יותר. "במודע ובמתכוון ביקשה הנתבעת להונות את התובע ולגזול את זרעו, והאופציה של הימנעות מכניסה להירון ממנו כלל לא עמדה לנגד עיניה... אין חולק כי נגרם לתובע נזק הבא לידי ביטוי הן בחיובו במזונות, והן בעגמת הנפש שנגרמה לו ולמשפחתו בעקבות מעשי הנתבעת. מכל האמור עולה כי התובע לא חפץ להפוך לאב באמצעות הנתבעת והדבר נאכף ונכפה עליו"., נכתב בפסק הדין.
השופטת פסקה פיצוי של 150 אלף שקל, אולם קבעה כי יש להפחית מחצית מהסכום, שכן גבר המקיים יחסי מין עם אשה צריך להיות אחראי לתוצאות הטבעיות של המעשים.

האשה תחזיר את המזונות שהבעל שלם
במקרה אחר קבע ביהמ"ש לענייני משפחה בי-ם, כי אישה תחזיר את סכום המזונות ששולם לה עבור הבת שנולדה וזאת עד הגיעה לגיל 18 שנים, כך שהאישה חויבה להחזיר לאותו הגבר את הכספים שקיבלה מדי חודש ופיצוי נוסף בסך 100,000 ₪.
באותו מקרה הוכח ללא ספק שהאשה השתמשה בזרעו של הגבר ללא רשותו, הגם שבאותה העת הצדדים היו נשואים.
האשה לקחה את זרעו של הבעל, אחסנה אותו בקופסה, ושלחה את מנת הזרע לחו"ל שם בוצעה הפרייה בביצית שנתרמה ע"י אישה אחרת.
העובר שנוצר הושתל ברחמה של האשה בארץ, שכבר באותה העת הייתה גרושה מהגבר, ההריון נקלט ונולדה בעקבותיו תינוקת.
רק כעבור כמה שנים לאחר לידת הילדה, נודע לבעל לשעבר במקרה שיש לו עוד ילדה, דבר שגרם לו נזקים נפשיים בהיותו חרדי. זאת, מעבר לנזקים הממוניים.

עו"ד שדה מסבירה, כי מדובר בפסקי דין חריגים בנסיבותיהם, שבהם הוכח כי לא היתה הסכמה ברורה מצד הגבר, אולם  לרוב התביעות הנזיקיות בעילה של גניבת זרע או הפרת חוזה או הצגת מצג שווא נדחות, מכיון שקשה להוכיח באופן חד משמעי שלא היתה הסכמה מכוונת או אלטרנטיבה מצד הגבר וכי האישה העמידה אותו ללא אפשרות בחירה.