3.0 מתוך 5.0 (מספר מדרגים 1)

ביהמ"ש המחוזי בת"א קיבל את הסדר הטיעון בין הנאשמת, אם שהטביעה את בנה והורשעה בהריגה, לבין המדינה, וקבע כי היא תרצה 12 שנות מאסר בכלא.
ביום 2.9.08 רחצה האם, צעירה ילידת 1987, את בנה בן ה-4 בגיגית, וכאשר היא סיימה לרחוץ אותו, ובנה סרב לצאת מהגיגית, היא אחזה בראשו והטביעה אותו בכוח במימי הגיגית. האם לא הרפתה מאחיזתה עד אשר בנה מת.

בהמשך, התקשרה האם למשטרה, הודיעה כי הרגה את בנה וניתקה את הטלפון.

בתחילה, הורשעה הנאשמת בעבירת רצח, אך בהסדר הטיעון עבירת הרצח הומרה לעבירת הריגה. המדינה טענה, כי היא הסכימה להסדר הטיעון בשל הקושי לקבוע מה היה מצבה הנפשי של האם, אשר סבלה מעבר פסיכיאטרי, בזמן ביצוע המעשה הנורא. בנוסף, ציינה המדינה את קורות חייה הקשים של האם, אשר סבלה מגיל צעיר מאלימות, ובגיל 16 עברה אונס, בעקבותיו החלה לצרוך אלכוהול, ובהמשך אף נקלעה למצוקה כלכלית.

כיבוד הסדרי טיעון

ביהמ"ש בחן את הסדר הטיעון, וקבע כי "הדעת נותנת שהיה ראוי ונכון להטיל על הנאשמת עונש מאסר חמור יותר מזה שהצדדים המליצו עליו בפני בית המשפט, דהיינו 12 שנות מאסר", וכי אי אפשר להתעלם מהתוצאה הטראגית של אובדן חיי ילד שלא פשע ולא עשה מעשה שיכול אף להצדיק את קצה קצהו של מעשה הנאשמת, ועם זאת ביהמ"ש שוקל שיקולים נוספים, ואם הסדר הטיעון עומד ב"גישת האיזון" (כלומר: מאזן בין שיקולים שנשקלו ע"י הצדדים), יש לכבד אותו.

בהתאם לכך, החליט ביהמ"ש המחוזי לכבד את הסדר הטיעון, ולגזור על האם 14 שנות מאסר, מתוכן 12 בפועל והיתרה על תנאי. (תפ"ח 1075-08 מדינת ישראל נ' רגינה קרוצקוב).

• ב"כ המאשימה: עו"ד בן טולילה
• ב"כ הנאשמת: עו"ד חיון