3.0 מתוך 5.0 (מספר מדרגים 2)

בשבוע החולף פורסם, כי ראש עיריית קריית מלאכי, מוטי מלכה, נעצר בחשד לאונס עובדת עירייה, סחיטה באיומים, קבלת שוחד והפרת אמונים.

יחד עם ראש העירייה נעצרו עוד שמונה אנשים ביניהם סגנו, יוסי סולימני, החשוד אף הוא באונס אותה עובדת ובנו של ראש העיר, שחר מלכה, החשוד בסחיטה ואיומים על חבר מועצת העיר יוסי חדד.

לפי החשד, ראש העירייה וסגנו אנסו במשך תקופה ארוכה את העובדת תוך שהם מאיימים עליה שאם תתלונן הם יפרסמו את הסיפור בקהילתה. לטענת המשטרה, יש ראיות לכך שבחלק מהמקרים מעשי האינוס אף תועדו במצלמה. לפי החשד, השניים צילמו את המעשים לצורך סחיטה. סנגוריו של ראש העיר טענו כי העובדת היא שחיזרה אחריו באופן אובססיבי אחרי ראש העירייה והוא זה שלא רצה אותה.

בית המשפט האריך את מעצרו של ראש העיר בשלושה ימים, ודחה את בקשת סניגוריו להוציא צו איסור פרסום על שמו ועל פרטי החקירה בנימוק שטובת הציבור לדעת וטובת החקירה גוברות על שמירת פרטיותו של החשוד, מאחר שייתכנו מתלוננות נוספות (הארץ, 10.5.12).

למציאת עו"ד הטרדה מינית באינדקס משפטי

עבירות חמורות ע"פ החשד

העבירות המיוחסות לראש העירייה, לפי החשד, חמורות ביותר ובראשן עבירת האינוס, במיוחד כאשר נטען לכאורה שבוצעו תוך כדי סחיטה. עם זאת, יש להיזהר ולא לחרוץ מסקנות בטרם תתברר הפרשה, רק על סמך האופן בו מוצגים החשדות בשלב החקירה והמעצר.
 
העונש המרבי בחוק על עבירת אינוס עשוי להגיע לשש-עשרה שנות מאסר ובנסיבות מחמירות אף לעשרים שנים. היסוד המרכזי הנדרש להוכחת עבירת האינוס, ואשר סביבו ניטשת פעמים רבות המחלוקת העובדתית בין הצדדים, נוגע לשאלת העדר ההסכמה החופשית של המתלוננת. כאשר זו טוענת לאי הסכמה - נבחנים ביטוייה החיצוניים והשאלה אם הנאשם היה מודע לה. בעבר נדרשה התנגדות ואי-הסכמה מפורשת מצד המתלוננת לשם הוכחת אונס, אך דרישה זו רוככה בחוק ובפסיקה במהלך השנים וכיום גם אי-הסכמה פסיבית של המתלוננת עשויה להביא בנסיבות מסוימות למסקנה מרשיעה מבחינת הנאשם.

יחסי מרות והסכמה חופשית

כאשר קיימת מערכת יחסי מרות בעבודה, כפי שבמקרה זה בין ראש העירייה לבין העובדת כנטען, שאלת ההסכמה החופשית תופסת מימד מורכב ובעייתי יותר מבחינת הנאשם מסיבות ברורות, משום שהוא מוחזק מראש כמי שיש בידו לנצל את כוחו ומרותו ביחס למתלוננת. 

עם זאת, מתן אמון במתלוננת שלא הסכימה ליחסי המין אינו מספיק, ויש להוכיח שהנאשם היה מודע לאי-ההסכמה כאשר מדובר בטענה לאונס. היבטיה הראייתים של השאלה מורכבים ונבחנים בפינצטה על ידי בית המשפט לנוכח מערכת היחסים הנתונה. קבוצת עבירות מין הקבועות בחוק נעה בקשת רחבה, החל מעבירות ברף התחתון שהעונש בגינן מתון יחסית, כגון יחסי מין בהסכמה תוך ניצול יחסי מרות - עבירה שהעונש המירבי בגינה הוא שלוש שנים, ועד עבירות המין החמורות של אינוס שהעונש בגינן חמור הרבה יותר, כאמור.

ההבדל בין עבירת מין חמורה לבין עבירה מתונה או אף זיכוי מאשמה, תלוי לעיתים בניואנסים דקים שייקבעו לפי הראיות שישמעו בבית המשפט ובדרך כלל השאלה של מתן אמון במתלוננת מזה למול הנאשם מזה. יש להניח, כי קלטת צילומי יחסי המין, לו תיתפס על ידי המשטרה, תשמש ראיה חשובה לבחינת מערכת היחסים וגרסאות הצדדים לגביה.

פרסום בתקשורת למול פגיעה בחשוד

הפרסום בתקשורת של החשד, במיוחד מסוג זה של עבירות מין, עלול לגרום לחשוד נזק חמור, אולי בלתי הפיך, בשלב בו החשוד מוחזק כחף מפשע ואשמתו טרם הוכחה ואף בטרם הוגש כתב אישום. בוודאי נכונים הדברים לגבי נבחר ציבור, אם כי מנגד יש לתת משקל לזכותו של הציבור לדעת על חקירה נגד נבחר ציבור מכהן בעבירות חמורות. 

קיימת התלבטות לגבי נקודת האיזון בין האינטרס הציבורי בפרסום והבאת החקירה המשטרתית לידיעת הציבור לבין החשש מפני פגיעה בלתי הפיכה בחשודים ובחזקת החפות בשלב הראשוני של החקירה. תיקון לחוק בתי המשפט שנחקק לאחרונה נועד לתת יותר משקל לזכותו של החשוד ולאפשר לחשוד לבקש מבית המשפט למנוע פרסום בשלב החקירה והמעצר הראשוני, ולעיתים עד להגשת כתב האישום.

אולם, למול זאת, כאשר קיים עניין ציבורי או צורך באזהרת הציבור או צורך חיוני אחר, בית המשפט מוסמך להורות על פרסום החקירה. במקרה זה, בית המשפט נימק את הפרסום גם בכך שייתכן שיהיה בו כדי להביא לחשוף תלונות נוספות, כפי שקורה לעתים בפרשות מסוג זה.

עוד בנושא:

סחיטה באיומים - מה עונשה? מה ההבדל בינה לבין עבירה פלילית אחרת?