כיבוד החלטת בית הדין הרבני בדבר סמכותו לדון בתביעת רכוש

בפני בית המשפט לענייני משפחה בנצרת עמדה השאלה הבאה: כיצד אמור בית המשפט לנהוג בתביעה לפסק דין הצהרתי שמגישה אשה כנגד גיסה, אשתו ובעלה ביחס לזכויות בדירה בה היא מתגוררת, שעה שבאותו עניין בדיוק קבע בית הדין הרבני שהוא מוסמך לדון (במסגרת תביעה רכושית שנכרכה לתביעת גירושין של הבעל)?

רוצים לשאול שאלה? היכנסו לפורום בית דין רבני

למציאת עו"ד גירושין בבית הדין הרבני באינדקס משפטי

אשה הגישה תביעה בבית המשפט לענייני משפחה לפסק דין הצהרתי ביחס לזכויות בדירה הרשומה על שם גיסה ואשתו. כל זאת בשעה שהבעל "הקדים" אותה והגיש תביעת גירושין כרוכה לבית הדין הרבני בחיפה ושם כרך את ענייני הרכוש. האשה הסכימה בבית הדין הרבני לדון בענייני הרכוש. הבעל העלה טענה, כי הדירה של הצדדים כלל אינה שלהם אלא של אחיו ובית הדין ביקש הסכמת האח ואשתו להתדיין בפניו. אלה מסרו הסכמתם.

עלתה השאלה, האם בית הדין הרבני מוסמך לדון בתביעות רכוש של בני זוג, כאשר מעורבים צדדי ג'? השופט אסף זגורי, קבע כי:


1.  לפני בג"ץ 8638/03 סימה אמיר הייתה מחלוקת בשאלת סמכות בתי דין רבניים ביחס לצדדי ג' (הורים של הצדדים, חברות וכיו"'ב) והיו דעות של דיינים שהדבר אפשרי מכוח סמכות טבועה של בית הדין סעיף 7ג' לחוק כפיית ציות בבתי דין ומדיניות שיפוטית ראויה.

2. לאחר בג"ץ סימה אמיר, הוברר שאין לבתי הדין הרבניים סמכות לדון בעניינם של צדדי ג' וגם בתי הדין הרבניים קבעו כך. בהתאם לכך, הדיון בבתי הדין הרבניים, גם אם הוא עלול להשפיע על צדדי ג', הוא מחייב אך ורק את בני הזוג ואותם בלבד.

סמכות בית המשפט למשפחה רחבה יותר משל הרבני


3. 
 סמכות בית המשפט לענייני משפחה רחבה יותר מזו של בית הדין הרבני ככלל ובעניין צירוף צדדי ג' בפרט וזאת מכוח הוראות סעיף 6(ו) לחוק בית המשפט לענייני משפחה – הוראת חוק שלא קיימת ביחס לבתי הדין הרבניים.


4.  עם זאת, קביעה שבכל מקרה שבו צדדי ג' מעורבים לא יוכל בית הדין הרבני לדון בענייני הרכוש עלולה לערער היציבות והוודאות המשפטית ולהפלות בין בני זוג שחלק מרכושם אינו רשום על שמם והם מעוניינים ומסכימים (שניהם ולעתים לרבות צדדי ג') לדון בבית הדין הרבני אך אינם יכולים לעשות כן, לבין בני זוג שרכושם רשום על שמם ויכולים לעשות כן.

5. לכאורה היה מקום לדון בתביעת האשה בהתעלם מההליכים בבית הדין הרבני, אך הדבר עלול להביא להכרעות שיפוטיות סותרות בין הערכאות ויש לנקוט בריסון שיפוטי מכוח כללי הכיבוד ההדדי בין ערכאות שנקבעו בבג"ץ 8497/00 פלמן נ' פלמן.

6. הלכת פלמן הביאה לדעת בית המשפט לשינוי נקודת האיזון שנקבעה בהלכת סימה אמיר.

7. לפיכך, והגם שבית המשפט היה יכול לדון בתביעת האשה, הוא רואה לנכון לפרש את החלטת בית הדין הרבני ככזו הקובעת סמכות אך ורק בעניינים שבין בני הזוג לבין עצמם.

חשש להכרעות סותרות


8. 
די בכך כדי לעכב הדיון בה עד לתום הבירור בבית הדין הרבני מחשש להכרעות סותרות.

9. בית המשפט אינו ערכאת ערעור על בית הדין והחלטת בית הדין הרבני בעניין הסמכות הינה חלוטה. זאת ועוד, האשה לא טענה כי מתקיים "טעם מיוחד" כמשמעותו בהלכת פלמן המצדיק תקיפה עקיפה של החלטת בית הדין הרבני ושלילת סמכותו על ידי בית המשפט לענייני משפחה.

10. עם זאת בית המשפט לא ימחק התביעה ולא יסלקה על הסף מחשש שהדבר יפגע באשה (בין אם הבעל יבטל תביעתו, בין אם צד ג' יחליט שלא בניגוד לצו של בית הדין הרבני וכיו'"ב מקרים).

" סבורני איפוא, כי זו הדרך השיפוטית הראויה לנהוג בנסיבות שלפניי: הותרת התביעה של האשה, פתוחה, תלויה ועומדת לרבות צו המניעה שניתן במסגרתה, אך הקפאת הטיפול בה עד לסיום ההליכים בבית הדין הרבני האיזורי בחיפה", פסק השופט זגורי.


(תמ"ש 39711-04-12 ע.ב.א. נ' ד.ב.א. ואח')