כתב האישום שהוגש בתחילת השבוע (7.7) נגד כרמל מעודה, בעלת הפעוטון מראש העין, הוא כתב אישום חמור מאוד, אך למרבה הצער אין זה המקרה הראשון שבו מוגש כתב אישום נגד גננות/מטפלות ו/או סייעות בגין התעללות בפעוטות שבהם טיפלו.
במקרה זה כולל כתב האישום 18 אישומים בגין התעללות ב-11 קטינים וחסרי ישע ותקיפתם. ע"פ כתב האישום: "במהלך התקופה הרלוונטית לכתב האישום, בהזדמנויות רבות ושונות במהלך עבודתה בגן, תקפה הנאשמת תינוקות ופעוטות בגן הילדים, בין היתר, בכך שכיסתה ראשם של קטינים בשמיכה וישבה עליהם למניעת תזוזה; קשרה ידי קטין באמצעות חוט למשך דקות עד שעות; הרימה קטינים באמצעות אחיזה בכוח בזרוע, הניפה אותם באוויר והכל עד להטחתם ברצפה; טלטלה תינוקות; העמידה פעוטות עם הפנים אל הקיר, לעתים, למשך מספר שעות; הצליפה בקטינים באמצעות חיתול, סטרה להם, צבטה ומשכה ראשם של פעוטות לאחור תוך חסימת אפם ופיהם, עד שהתגלעו קשיי נשימה".
כתב האישום נגד כרמל מעודה כולל 18 אישומים בגין התעללות ב-11 קטינים וחסרי ישע ותקיפתם
מה קובע החוק?
החוק בישראל הוא ברור ומחמיר מאוד בכל הקשור לפגיעה בקטינים ובחסרי ישע. בחוק העונשין (התשל"ז-1977) אף מוקדש לכך פרק מיוחד שבו המחוקק יצר למעשה הרחבה, הכבדה והחמרה בעבירות "רגילות" כאשר הן מבוצעות בקטין או בחסר ישע והחמרה רבה אף יותר כאשר המתעלל הוא האחראי על הפעוט.
ניתן לומר, שע"פ החוק, כל מי שהקטין או חסר הישע מופקד בידיו ולו לזמן קצר, מוגדר כאחראי עליו
מיהו האחראי ע"פ החוק?
סעיף 368א מעניק למושג "אחראי" הגדרה רחבה מאוד, ומדגיש כי "אחראי על קטין או חסר ישע הוא... הורה או מי שעליו האחריות לצרכי מחייתו, לבריאותו, לחינוכו או לשלומו של קטין או של חסר ישע - מכוח דין, החלטה שיפוטית, חוזה מפורש או מכללא, או מי שעליו האחריות כאמור לקטין או לחסר ישע מחמת מעשה כשר או אסור שלו".
ניתן לומר, שע"פ החוק, כל מי שהקטין או חסר הישע מופקד בידיו ולו לזמן קצר, מוגדר כאחראי עליו.
העונש על תקיפת קטין/חסר ישע וגרימת חבלה של ממש ע"י האחראי לו, הוא יותר מכפול מאשר העונש על אותה עבירה שלא מבוצעת כלפי קטין או חסר ישע
העבירות וטווח הענישה לגבי תקיפת קטין או חסר ישע
כאמור, החוק מחמיר מאוד בעבירות שנעשות כלפי קטינים וחסרי ישע, ומחמיר עוד יותר כשעבירות אלו מתבצעות ע"י האחראי. כך למשל: העונש על תקיפת קטין/חסר ישע וגרימת חבלה של ממש ע"י האחראי לו, הוא יותר מכפול מאשר העונש על אותה עבירה שלא מבוצעת כלפי קטין או חסר ישע (שבע שנות מאסר לעומת שלוש)!
העונש על תקיפה וגרימת חבלה של ממש לקטין או לחסר ישע ע"י האחראי לו - שבע שנות מאסר
תקיפה וגרימת חבלה של ממש
העונש על תקיפה וגרימת חבלה של ממש - שלוש שנות מאסר.
העונש על תקיפה וגרימת חבלה של ממש לקטין או לחסר ישע - חמש שנות מאסר.
העונש על תקיפה וגרימת חבלה של ממש לקטין או לחסר ישע ע"י האחראי לו - שבע שנות מאסר.
העונש על תקיפה וגרימת חבלה חמורה לקטין או לחסר ישע ע"י האחראי לו - תשע שנות מאסר (עבירה בסמכות בית המשפט המחוזי)
תקיפה וגרימת חבלה חמורה
העונש על תקיפה וגרימת חבלה חמורה לקטין או לחסר ישע - שבע שנות מאסר.
העונש על תקיפה וגרימת חבלה חמורה לקטין או לחסר ישע ע"י האחראי לו - תשע שנות מאסר (עבירה בסמכות בית המשפט המחוזי).
הרחבת "סוג החבלה"
החמרה נוספת של המחוקק בהתייחסו לפגיעה בקטינים וחסרי ישע, באה לידי ביטוי בהרחבת ההגדרה של "חבלה" ובקביעה כי החוק חל על כל סוג של גרימת חבלה, בין אם חבלה גופנית ובין אם חבלה נפשית (בתנאי כמובן שהוכח קשר סיבתי).
העבירות וטווח הענישה לגבי התעללות בקטין או בחסר ישע
עבירה חמורה נוספת שמוגדרת בסעיף 368ג לחוק היא עבירה של התעללות בקטין או בחסר ישע, כאשר בהקשר זה מתייחס החוק באותה חומרה למעשי התעללות גופנית, נפשית או מינית.
העונש על התעללות בקטין או בחסר ישע ע"י האחראי לו - תשע שנות מאסר
העונש על עבירת התעללות
העונש על התעללות בקטין או בחסר ישע - שבע שנות מאסר.
העונש על התעללות בקטין או בחסר ישע ע"י האחראי לו - תשע שנות מאסר.
כיצד ניתן למנוע את התופעה?
אין ספק שמדובר בתופעה מזעזעת וחמורה שיש למגר מהר ככל האפשר. גם המחוקק מכיר בכך ולאורך השנים קבע מספר אמצעים שמטרתם לסייע בכך:
במקרים שבהם החשד יתעורר אצל איש מקצוע (רופא, פסיכולוג וכדומה) או אצל אחראי אחר לאותו קטין או חסר ישע (סייעות אחרות בגן למשל) - העונש בגין אי דיווח יהא שישה חודשי מאסר!
חובת דיווח
בשל ההכרה בחומרת העבירות כלפי קטינים וחסרי ישע, לא הסתפק המחוקק בהחמרת הענישה וקבע כי בעבירות אלו חלה על כל אחד גם "חובת דיווח".
המשמעות היא שכל אדם שיחשוד שנעברת עבירה כזו ולא ידווח על כך בהקדם למשטרה או לרווחה, גם אם אין לו שום קשר לנעשה - עלול למצוא את עצמו מואשם בעבירה פלילית שהעונש בגינה הוא שלושה חודשי מאסר!
גם בעניין זה החמיר המחוקק עם האחראיים, וקבע כי במקרים שבהם החשד יתעורר אצל איש מקצוע (רופא, פסיכולוג וכדומה) או אצל אחראי אחר לאותו קטין או חסר ישע (סייעות אחרות בגן למשל) - העונש בגין אי דיווח יהא שישה חודשי מאסר!
התקנת מצלמות במעונות יום לפעוטות
אחד מהחוקים החשובים שנחקקו בעניין זה, ממש רגע לפני פיזור הכנסת האחרונה, הוא חוק התקנת מצלמות לשם הגנה על פעוטות במעונות יום לפעוטות (תשע"ט-2018), שיזמה חה"כ יפעת שאשא ביטון וייכנס לתוקפו בהדרגה מה-1 בספטמבר 2019. מה שהוביל לחקיקה היה המקרה של אינה סקיבנקו, הסייעת מהגן בפתח תקווה, שהואשמה בהריגת התינוקת יסמין וינטה ז"ל ובהתעללות בילדים נוספים.
מטרתו של חוק התקנת מצלמות היא להגן על הקטינים וחסרי הישע באמצעות התקנת המצלמות
מטרת החוק
מטרתו של החוק היא כמובן להגן על הקטינים וחסרי הישע באמצעות התקנת המצלמות, אך גם זאת תוך כדי שמירה על איזון ראוי בפגיעה בפרטיות, הן של עובדי המעון והן של הפעוטות עצמם.
עיקרי החוק
1. חובת התקנת המצלמות חלה במעונות היום לפעוטות, כאשר על המצלמות לצלם ללא קול בכל החללים הרלוונטיים למעט חדרי הרחצה והשירותים.
2. חובת יידוע - המצלמות צריכות להיות גלויות לעין. בכניסה למעון צריך להיות שלט שמודיע על הימצאותן של המצלמות ועל בעל המעון להודיע עליהן הן להורים והן לצוות העובדים.
3. הזכות להתנגד - במכתב היידוע להורים, צריך בעל המעון להודיע להם על זכותם להתנגד. אם 70% ויותר מההורים מתנגדים, לא יותקנו מצלמות באותו פעוטון.
אחד הסייגים בחוק התקנת מצלמות: בעל המעון חייב לדאוג לאבטחת מידע, כך שלא ניתן יהיה לפרוץ ולהוציא את הצילומים
הסייגים בחוק
אחד מהחששות הגדולים שהתקנת מצלמות הוא זליגה של הצילומים וניצולם לרעה, וכמובן שקיים האינטרס של שמירה על פרטיות עובדי/עובדות המעון. לכן נקבעו בחוק כמה סייגים שמטרתם להגן מפני אפשרויות אלו ולצדם ענישה לגבי מי שיפר הסייגים:
1. הצילומים יישמרו ל-30 יום ולאחר מכן יימחקו באופן אוטומטי.
2. בעל המעון חייב לדאוג לאבטחת מידע, כך שלא ניתן יהיה לפרוץ ולהוציא את הצילומים.
3. אף אחד לא יוכל לצפות בצילומים או לעשות בהם שימוש, אלא אך ורק עם צו מבית המשפט (למעט המשטרה שיכולה להשתמש בצילומים לשם מניעת עבירה או לשם חקירה).
4. רק אם תתגלה פגיעה בפעוטות תוכל המשטרה להראות להורים את הצילומים של ילדם.
ענישה
העונש לאדם שיעתיק את הצילומים, יעבירם לאחר או יעשה שימוש במידע יהיה שישה חודשי מאסר.
לסיכום, אין ספק שכתב האישום שהוגש נגד כרמל מעודה הוא כתב אישום חריג בחומרתו ובהיקפו, אך למרבה הצער זהו לא המקרה הראשון של תקיפה והתעללות בפעוטות וחסרי ישע. החוק מתייחס בחומרה ביחס לענישה של עבירות אלו.
החוק להכנסת מצלמות למעונות יום של פעוטות הוא עוד תרופה שנועדה למיגור התופעה, תוך שהוא יוצר איזון יפה בין הגנה על הקטינים לבין הגנה על הפרטיות.
* השתתפה בהכנת הכתבה: יערית טרבלסי, כתבת זאפ משפטי
