חברת הביטוח צריכה להתאמץ ולוודא שהמבוטח נקט אמצעי מיגון

בעקבות פסק הדין בתיק ת"א 3500-06-09 (שלום פתח תקווה) בצלאל נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ:

בצלאל ביטח בחברת שירביט את הדירה בו התגוררה אמו בשכירות. הפוליסה התחדשה מדי שנה, ולא כללה כיסוי ביטוחי לתכשיטים. בשנת 2006 ביקש בצלאל מחברת הביטוח להוסיף כיסוי ביטוחי גם לתכשיטים של אמו.

רוצים לשאול שאלה? היכנסו לפורום ביטוח ותביעות רכוש

לשם ביטוח התכשיטים, שלחה חברת הביטוח סוקר מטעמה, אשר הגיע לדירה, העריך את שווים של התכשיטים והנפיק דו"ח סוקר בהתאם. בעקבות הרחבת הפוליסה שלחה חברת הביטוח לבצלאל פוליסה מעודכנת (אשר נקראת "תוספת לפוליסה"), שם נכתב כי חלו בפוליסה שינויים, וכי מוסכם שהחל מיום מסוים, תנאי מוקדם לכיסוי נזק לפריצה או גניבת תכשיטים הוא שכאשר לא עונדים אותם, הם יהיו בכספת מבוטנת בבית. תנאי זה הופיע גם בכל הפוליסות שלאחר מכן.

בשנת 2009 נפרצה הדירה, ונגנבו תכשיטים. מתברר, שבצלאל בכלל לא התקין כספת בדירה, אמו לא שמה את התכשיטים בכספת, ושמרה אותם בכמה מקומות בבית. גם הפוליסה לשנת 2009 כללה את התנאי שהתכשיטים צריכים להיות בתוך כספת.

חברת הביטוח דחתה את הדרישה של בצלאל לקבל תגמולי ביטוח, בעיקר בטענה שלא התקיימו תנאי המיגון, כלומר התכשיטים לא נשמרו בתוך כספת, ומכיוון שמדובר בתנאי מוקדם לכיסוי ביטוחי, סירבה חברת הביטוח לשלם.

העובדות החשובות, שלא היתה עליהן מחלוקת בבית המשפט, הן:
• בפוליסה נדרשה כספת.

• חברת הביטוח שלחה לבצלאל שני מכתבים שבהם נאמר שצריך לאחסן את התכשיטים בכספת.

• התנאי בפוליסה בדבר כספת, הובלט והודגש, כך שהתקיים הנדרש בסעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, הדורש מחברת ביטוח לכתוב תנאים באופן בולט וברור.

• התכשיטים שנגנבו לא היו בתוך כספת ובדירה בכלל לא היתה כספת.

• בצלאל קיבל את הפוליסה וגם את המכתבים.

בצלאל טען שלא קרא את הפוליסה, וגם לא את המכתבים שקיבל מחברת הביטוח. בצלאל טען בנוסף, שאף אחד לא אמר לו שצריך כספת, שהסוקר לא הזכיר כספת, ושנציגת המכירות של הנתבעת, שאיתה דיבר בצלאל, אמרה לו שדלת הדירה בסדר, ושאין צורך בשינוי מיגונים.

הטענות של בצלאל, באמצעות עורך הדין שלו, ושבהן נדרש בית המשפט להכריע, היו שחברת הביטוח לא עשתה די על מנת להסב את תשומת ליבו לדרישה להתקנת כספת שמירת התכשיטים בתוכה, ושחברת הביטוח לא וידאה שהוא מודע לתנאי ושהתקין כספת. לטענתו של בצלאל, רק לאחר שחברת הביטוח דחתה את תביעתו, הוא התוודע לראשונה לתנאי הדורש התקנת כספת.

חובת ווידוא באופן אקטיבי
במסגרת פסק הדין של בית משפט השלום בפתח תקווה, שניתן ביום 19 יולי 2012, סקר השופט את פסיקת בית המשפט העליון, בכל הנוגע לחובתה של חברת ביטוח, לוודא שהמבוטח מקיים את תנאי המיגון, או תנאים מוקדמים אחרים שנדרשו ממנו בפוליסה. מסקנתו של השופט הינה, שגם אם חברת הביטוח ניסחה את התנאי במפורש, הקפידה לרשום אותו בפוליסה בדרך מובלטת בהתאם להוראות סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, ואפילו הרחיקה לכת והודיעה למבוטח אודות התנאי, והמבוטח לא קיים את התנאי, זה לא מספיק על מנת לדחות תביעת ביטוח.

לגישתו של השופט, על חברת הביטוח לוודא באופן מעשי ואקטיבי, שהמבוטח מקיים את התנאי שנדרש. ניתן לעשות זאת באמצעות החתמת המבוטח על מסמך שבו הוא מצהיר שהתנאי הובא לידיעתו והוא הבין אותו, לדרוש קבלות על התקנת כספת, לשלוח סוקר לבדוק שהותקנה כספת וכו'.

אשם תורם
מסקנה זו הביאה את השופט להחליט לחייב את חברת הביטוח לשלם לבצלאל תגמולי ביטוח. אולם, מכיוון שבנוסף לכתוב בפוליסה, חברת הביטוח שלחה לבצלאל שני מכתבים בענין הכספת, ובצלאל לא טרח (לטענתו) לקרוא מכתבים אלה, החליט השופט להטיל על בצלאל אשם תורם בשיעור 50%, ופסק שחברת הביטוח תשלם מחצית מהנזק לתכשיטים.

פסק דין זה מהווה כברת דרך משמעותית בפירוש חוזי ביטוח לטובת המבוטח, ובהטלת מגבלות קשות יותר על חברות הביטוח. נושא משפטי חשוב אשר עולה מפסק הדין הינו, האם בכלל ניתן להכניס, לתוך דיני ביטוח, את עקרונות ה"אשם התורם". הרי שיעור הנזק ידוע לנו במדויק, והשאלה המשפטית הינה האם יש כיסוי ביטוחי, אם לאו.

רוצים לקרוא את פסק הדין? תקדין - פסק דין

* עו"ד ארז שניאורסון, ראש משרד שניאורסון ושות', נמנה על צוות המומחים של פורטל משפטי, מנהל פורום ביטוח ותביעות רכוש, ומומחה בייצוג מבוטחים בתביעות ביטוח.