שעבוד כתובה לבנק בהליכי גירושין - האמנם?

לאחרונה ניתן פסק דין בו אישר בית המשפט השלום בתל אביב המחאת זכויות שנעשתה, ובה המחתה אישה את זכותה לכתובה לבנק. לפני שהגברים מתחילים להזיע, ולפחד מנקישת הבנק בדלת, יש להבין את הנושא מיסודו.

כתובה - מהי?
כתובה היא התחייבות, שטר חוב, סוג של שיק, עליה חותם בעל בשעת הנישואין, ובו הוא מתחייב לשלם לאישה עם הגירושין או עם פטירתו סכום בו נקב בכתובתה, מעבר לסכום המינימלי בו הוא מחוייב על פי הדין. 

זו התחייבות של הבעל, וכאשר לטענתו אין עליו לשלם את סכום הכתובה כפי התחייבותו, עליו הנטל להוכיח מדוע אינו צריך לעמוד בהתחייבותו, והוא פטור מתשלומה.

אם נשווה את זה לעולם יותר יום יומי, הרי שהבעל חתם על שיק, השיק מועמד לפרעון, ולו, כמי שחתם על השיק , עדיין יש אפשרות להסביר מדוע לא צריך לפרוע אותו – בטענות כגון כשלון תמורה, התמורה לא היתה טובה וכד'... להבדיל ממקרה השיק, יש צורך לקבל פסק דין מבית הדין, ובמקרה של כתובה מעזבון – מבית המשפט, ורק לאחר מכן ניתן להתחיל לפעול לגבייתו של החוב, ככל שנקבע שהבעל חייב בתשלומו.

כאשר מתבררות מחלוקות לעניין חיוב כתובה, השאלה המרכזית המתבררת היא האם האישה איבדה את זכותה לכתובה, והשאלות הנלוות הן האם הסכום ישאר כפי הסכום לו התחייב הבעל, גם אם מדובר בסכום היסטורי (למשל סכום שנקוב בלירות), האם הוא צמוד למדד או לא, האם הסכום הוגזם ולא היתה כוונה אלא להתפאר.

פסק דין כספי
בסוגיה נשוא פסק הדין, האישה המחתה את כל הזכויות שתקבל מכל תביעה שתנהל. ברגע שהאישה זכתה בפסק הדין בבית הדין הרבני ונקבע שהבעל חייב לשלם לה את כתובתה או חלק ממנה, פסק הדין הוא פסק דין כספי, הניתן לגבייה.

אין כל בעיה עם המחאת הזכות הכספית, שהינה זכות כספית שעומדת לאישה והיא יכולה להעביר אותה הלאה ולחילופין לשעבד אותה לטובת חוב שהיא חייבת בו.

לעניין זה נטען, שלהבדיל מפסק דין כספי, כאשר דנים בענייני מעמד אישי, הדברים הם שונים, כיוון שהתחייבותה של האישה כלפי הבנק מונעת ממנה לשוב לשלום בית לו תחפוץ מכך.
הנסיון מלמד שבהליכים כל כך קשים, הסיכויים שהצדדים יחזרו לשלום בית הינם קלושים, אם לא אפסיים. אך יותר מכך – האישה לא המחתה כל דבר מוחלט. היא המחתה כל זכות בה תזכה או כל סכום בהתאם להסכם אליו תגיע. הבנק אף לא ידע אם האישה תזכה בתביעתה לכתובה או לא.

הסתמכות על פסק דין לא חלוט
הבנק הסתמך על פסק דין של בית הדין שעדיין לא היה סופי (חלוט) וזו בפועל בעיה של הבנק, מכיוון שהבנק הסתמך על פסק דין שהוא בר שינוי. 

בהתאם לאמור בפסק הדין, בערכאה הראשונה זכתה האישה במלוא כתובתה, בסך של 1,000,000 ₪, ואילו בערכאת הערעור צמצמו את החבות בכתובה לסך של 120,000 ₪. הבנק מצוי איפא בבעיה משאוחז הוא בפועל בזכויות על סך של 120,000 ₪, ולא יותר. הבנק בפועל נכנס בנעליה של האישה ולא יכול לקבל שקל יותר ממה שהיא היתה זכאית לו.