נדחתה תביעה לביטול הסכם גירושין

ביום 31.12.10 חתמו הצדדים על הסכם גירושין, אותו הגישו לאישורו של בית משפט. ההסכם אושר וקיבל תוקף של פסק דין ביום 4.1.11. 
בגוף ההסכם הוסדר נושא הגירושין, משמורת הילדים והסדרי ראייה, מזונות הילדים ומזונות אישה. 

בפרק "ענייני רכוש" התחייב התובע להעביר את חלקו בזכויות בדירה המשותפת לידי הנתבעת ללא תמורה, תוך התחייבות להמשיך לשאת בתשלומי המשכנתא עד למלוא פירעונה "בשים לב כי המשכנתא תסולק בעוד כ – 3 עד 4 שנים". (להלן: "ההוראה בעניין הדירה").
עוד נקבעו הוראות בעניין תכולת הדירה (נותרה בידי האישה "לטובת הילדים"), בעניין הרכב (נותר בידי הבעל) ובעניין חשבונות הבנק וחסכונות. 

הטענה: ניצול מצוקה

התובע עותר להורות על בטלותו של ההסכם או לכל הפחות להורות על בטלות "ההוראה בעניין הדירה", בטענה שתנאי ההסכם גרועים מן המקובל באופן קיצוני, וכי הוא נחתם שלא מרצונו החופשי תוך ניצול מצוקתו, תוך הטעייתו ותוך איומים וכפייה מצד הנתבעת. 

לטענתו, עם היוודע לנתבעת דבר קיומו של רומן שנהל עם אישה אחרת, נוצרו ביניהם מתחים רבים. 
התובע, אשר לא חפץ בגירושין, נאלץ להיכנע לתכתיבי הנתבעת בתקווה שזו תמחל לו על בגידתו, תוך שהיא מציגה בפניו מצג שווא, לפיו אכן תיאות למחול לו ולחזור לחיי זוגיות בכפוף לכך כי יחתום על וויתור חלקו בדירה.
לטענתו, אילו ידע כי הבטחותיה של הנתבעת לחזור לחיות עימו היו הבטחות שווא, אזי לא היה מתקשר בהסכם שתנאיו מבחינתו הינם מקפחים.

התובע הוסיף וטען, כי הנתבעת ניצלה את מצוקתו הרגשית עקב אי רצונו בפרידה, ואת מצבו הבריאותי אשר התדרדר בעקבות המתחים שנוצרו ביניהם. 

לא מדובר בויתור בלתי סביר

השופטת רות אטדגי-פריאנטה דחתה את טענות התובע, תוך בחינה האם התובע היה נתון לעושק או במצוקה. השופטת קבעה, כי התשובה שלילית.
כן התייחסה השופטת לטענת התובע, כי וויתור על חלקו בדירה, כמו גם התחייבותו להמשיך ולשאת בתשלומי המשכנתא, הינו וויתור בלתי סביר החורג מן המקובל.
"אומר מיד כי לא שוכנעתי שיש בוויתור הנטען כדי להיות תנאי גרוע מן המקובל. אין לומר שהמדובר בהוראה נדירה במסגרת הסכמי גירושין", כתבה השופטת בפסק הדין. 

בסיכום נקבע, כי גם אילו כל טענותיו של התובע היו אמת והתקיימו כל המעשים המיוחסים לנתבעת, אין הם מקנים עילת ביטול לא מחמת כפיה ולא מחמת עושק.

לאור האמור, התביעה לביטול הסכם הגירושין, מחמת פגמים בכריתה, על כל עילותיה – נדחתה. התובע חויב לשלם הוצאות משפט של 10,000 ₪.

(תמ"ש 37719-02-12 א' נ' א')

אורנית אבני-גורטלר בגוגל פלוס