5.0 מתוך 5.0 (מספר מדרגים 2)
רשלנות רפואית‎ : הסכמים סודיים בתביעות

תביעות רשלנות רפואית מערבות, מעצם טבען ומהותן, מעבר לארגוני בריאות (בתי חולים וקופות חולים) גם רופאים, אחיות, ושאר בעלי מקצועות הבריאות. חלקם הגדול של הרופאים הנתבעים עובד ביותר מאשר מקום אחד, בין אם מדובר בקליניקה פרטית ובין אם מדובר ברופא בית חולים שמועסק בשעות אחר הצהריים גם בקופת חולים. מובן על כן, כי הרופא ששמו מוזכר בכתב התביעה, יעשה כל מאמץ למנוע את פרסום הדברים בתקשורת, שכן מעבר לשמו הטוב, מדובר גם בפגיעה כלכלית, לפחות פוטנציאלית.

למציאת עו"ד רשלנות רפואית באתר משפטי


הימנעות מפרסום

פרט לשיקול של מניעת פגיעה בשם המקצועי של רופא שנתבע, ובפגיעה הכלכלית שעלולה להיגרם לרופא הספציפי עקב פרסום התביעה, קיים שיקול כלכלי מערכתי, שאיננו נוגע לרופא זה או אחר, אלא מתייחס לחברות הביטוח המבטחות את הרופאים וארגוני הבריאות. בשל שיקול זה, כופות חברות הביטוח על אנשים שתבעו את מערכת הבריאות ברשלנות רפואית, והגיעו להסכמי פשרה, להימנע מפרסום התביעה, להימנע מפרסום עצם ההגעה לפשרה ומעל הכול, להימנע מפרסום סכומי הכסף שמשולמים בפשרה.

ננסה להלן להסביר את ההיגיון מאחורי התנהלותן של חברות הביטוח;
בישראל פועלות, בצורה גסה, כשלוש חברות ביטוח עיקריות המספקות ביטוחי אחריות מקצועית לרופאים, לבעלי מקצועות הבריאות ולארגוני בריאות. ארגוני הבריאות שבבעלות המדינה (שירותי בריאות הציבור, טיפות חלב, בתי חולים ממשלתיים) נהנים מכיסוי של חברת הביטוח הממשלתית 'ענבל' בעוד שארגוני הבריאות הלא-ממשלתיים (קופות החולים ובתי החולים שאינם בבעלות המדינה) ובעלי מקצועות הבריאות, מבוטחים באמצעות חברות ביטוח פרטיות. 

פשרה תמורת שתיקה

בניסיון להגן על שמו של הרופא הנתבע ו/או הארגון שנתבע, ולחסוך ממנו את הצורך לשקם את מעמדו בתקשורת אל מול לקוחותיו עקב הפרסום השלילי, חברות הביטוח הפרטיות, מתנות את ההסכמה שלהן לשלם פיצויים בהסדרי פשרה, בכך שהתובע שזכה בכסף יסכים להתחייב שלא לפרסם את האירועים ואת סכומי הכסף, וגם יצהיר כי אם הוא יפר את התחייבותו- הוא יחזיר לחברת הביטוח את כל מה שקיבל. 

יוזכר, כי הסדר הפשרה הוא בעצם חוזה, ששני הצדדים (התובע וחברת הביטוח) עושים מתוך רצון, ולכן מותר להכניס לחוזה כזה, כל תניה, אם היא מקובלת על שני הצדדים, וכמובן כל עוד היא איננה נוגדת את טובת הציבור. אבל בעוד שאנו יכולים להבין את הדרישה שלא לפרסם את האירועים, הרי שהדרישה לא לפרסם סכומי כסף, חשובה הרבה יותר. 

ככל שהתוצאות הכספיות של יותר תיקי רשלנות רפואית שמסתיימים בפשרה יפורסמו בציבור, ניתן יהיה להכין מהן מעין "מפתח" שיראה לכל אדם כמה שווה תביעת רשלנות רפואית בתחום מסוים. 
לדוגמה: אם יתפרסם כי תיק שבו התרשלו רופאים באבחון של תסביב אשך בגבר בן 35, ולכן הגבר עבר כריתה של האשך שנמק, וקיבל פיצויים בגובה של 400,000 ₪, אזי ההסדר הזה יוכל להיות "קלף מיקוח" של תובע עתידי אחר. 

זאת ועוד; למרבה הצער, על אף שתיקי רשלנות רפואית הם תיקים מורכבים שדורשים ידע רפואי והבנה מעמיקה, לעיתים מי שמנהל אותם הינם עורכי דין צעירים וחסרי ניסיון, שיודעים כי הם לא יוכלו לחקור בצורה אפקטיבית מומחים רפואיים על דוכן העדים, אבל הם סומכים על כך שיצליחו לסיים את התביעה עוד בשלב בו השופט יציע פשרה. 
חברות הביטוח אינן עיוורות לתהליכים אלה, ובטרם הן מסכימות להסדרי פשרה הן בודקות גם את זהותם של עורכי הדין שמייצגים את התובעים, ועד כמה הם יוכלו לנהל בתיק הליך שמיעת ראיות. 

ברור כי לעורך דין חסר ניסיון, חברת הביטוח תציע כפשרה סכום נמוך יותר מאשר לעורך דין ותיק ומוכר, כי הסיכון מעורך הדין חסר הניסיון, קטן יותר. אבל אם לעורך הדין הצעיר יהיה מאגר נתונים שבו הוא יוכל להראות כי ההצעה שהוא מקבל היא נמוכה מהמקובל בתחום, הרי שייתכן כי חברת הביטוח תיאלץ להעלות את ההצעה. 

אותו עיקרון חל גם על שופטים. כל מי שעוסק ברשלנות רפואית יודע כי אין קנה מידה אחד וברור כדי להעריך נזקים של מי שניזוק ברשלנות רפואית, וכי שופטים שונים, באותם עניינים רפואיים, יכולים לתת הצעות שהטווח הכספי שלהן מאוד נרחב. לכן, קיומו של מידע על הסדרי פשרה בעניינים רפואיים דומים, יכול להביא לקיומו של סטנדרט גם בקרב שופטים. 
אחרון חביב, לאחרונה חברות הביטוח הפרטיות גם מחייבות את התובע להסכים כי הסדר הפשרה ידווח לבית המשפט כדחייה של התביעה, וזאת כדי שבמאגרי המידע האלקטרוניים, שזמינים לציבור הרחב, לא יהיה זכר לעובדה שתיק מסוים הסתיים בפשרה, כי זהו רמז שהרופאים או הארגון שנתבע לא פעל כשורה.

וודאות משפטית

נשאלת השאלה, מדוע ישנה בעיה?

אחת התכונות החשובות של מערכת משפט היא וודאות משפטית. לפיכך, כאשר, בניגוד לארצות העולם המערבי, אין בישראל מאגר מידע אמין על הסדרי פשרה בתביעות רשלנות רפואית, הניזוקים העיקריים הם הציבור הרחב, שלא יכול לדעת לאמוד את סיכוייו, ושלא יכול להעריך אם עורך דין פלוני ייצג אותו נאמנה או לא, כי אין לו למה להשוות. מכאן, כי עיקרון הוודאות המשפטית נפגע, והדבר יוצר מצב עניינים מגוחך ולפיו, על אף שמשרד זכה בעשרות תביעות רשלנות רפואית, הדבר לא מפורסם ברבים, ולא יכול להיות מפורסם, כי לנוכח הכפייה של חברות הביטוח, שכופות לא רק על איסור פרסום אלא על הצורה הטכנית של נוסח ההודעה שמוגשת במקרה של הסדר פשרה לבתי המשפט, נאלץ התובע להסכים כי תביעתו תדווח באופן פורמאלי כתביעה שנדחתה, ואת הסדר הפשרה, מבצעים במסמכים שכלל לא מוגשים לבית המשפט, אלא מוחלפים בין עורכי הדין.

האם ניתן להתמודד עם הבעיה?

כפי שנאמר לעיל, הסדר פשרה הוא חוזה וולונטרי ולכן, לכאורה, מחד, ניתן לטעון כי כל מה שהצדדים הסכמו עליו הוא בגדר המותר. מאידך, ניתן לטעון כי מדובר בתקנה שנוגדת את טובת הציבור. אבל לצורך כך צריך שתובע אחד יסכים לסכן את הכספים שקיבל, ולפרסם את הדברים שנאסר עליו לפרסם, ואז הוא ייתבע והעניין יגיע לבירור משפטי. כרגע, לא נראה שיש עו"ד שמתנדב לכך...

עוד בנושא:

7 עורכי דין בנושא תביעת רשלנות רפואית