צמצום חזקת הגיל הרך לגיל שנתיים - מה זה אומר בפועל?

סוגיית המשמורת הכמעט בלעדית הניתנת לאם על ילדים מתחת לגיל שש שנים מוכרת כ"חזקת הגיל הרך", כשחזקה זו מוסדרת בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות – התשכ"ב – 1962. בחוק נקבע, כי במקרה של פרידה בין בני זוג, ילדיהם המשותפים, שטרם מלאו להם שש שנים, יוותרו באופן כמעט אוטומטי במשמורתה של האם. במקרים נדירים, האב היה יכול על חזקה זו אלא שנטל ההוכחה מאוד גבוה, ולמעשה מדובר במשימה כמעט בלתי אפשרית.

הוראה זו בחוק המכונה "חזקת הגיל הרך" נעוצה הן בהלכה היהודית והן בדוקטרינה פסיכולוגית הידועה בשם דוקטרינת הגיל הרך. בהתאם לכך, פסיקת בית המשפט בישראל, אשר פוסקת על פי עיקרון העל של טובת הילד, יוצאת בדרך כלל מתוך נקודת הנחה לפיה טובתם של ילדים רכים להיות במשמורת אמם. 

ואולם, הזמנים השתנו ואיתם חלוקת התפקידים המסורתית בין האב לאם בבית. יותר ויותר אבות נוטלים חלק פעיל ומשמעותי בגידול הילדים, והם אינם מוכנים להסתפק עוד בקיום מפגשים מתוזמנים עם ילדיהם, ולהשוות את מעמדם לאורח שבא לביקור או ל"כספומט" שתרומתו מסתכמת בתשלום המזונות.

ברוח זו נמתחה ביקורת רבה על חזקת הגיל הרך. נטען, כי היא מנציחה את ההפליה שנוצרת במקרה של מתן משמורת בלעדית לאם, כאשר מציאות זו פוגעת בהכרח בקשר בין האבות לילדים, מה גם שהחוק מעניק לנשים יתרון משמעותי על פני גברים בהליכי הגירושין, בין היתר בהתחשב בעובדה שנטל תשלום המזונות עבור הילדים נופל ברובו על כתפי הגברים, ובכך נפתח פתח לסחטנות כלכלית. בנוסף, פועל יוצא של "חזקת הגיל הרך" הוא שבתי המשפט נוטים להשתמש בה גם כאשר לא כל הילדים מתחת לגיל שש שנים, וזאת בנימוקים שונים כמו: בתי המשפט לא רוצים לפסוק באופן שיש בו כדי להפריד בין אחים; טענת האישה כי טובת הילדים מחייבת יציבות והמשך חייהם ומגוריהם היכן שהתרגלו ובמחיצת ההורה שהיה ההורה המשמורן עד כה.

בתקופה האחרונה החלו להישמע בפסיקה קולות בדבר זכותם של אבות להיות הורים שווי זכויות וליטול חלק פעיל ומשמעותי בגידול הילדים, גם לאחר הגירושין או הפרידה.

ועדת שניט - ביטול חזקת הגיל הרך
בשנת 2005 הוקמה וועדת שניט שהמליצה על ביטול חזקת הגיל הרך. ואולם, בתחילת חודש דצמבר 2013 פורסם המתווה המוצע על ידי שרת המשפטים ציפי לבנה, שהינו גרסה מצומצמת לביטול החזקה באופן גורף, כפי שהסתמן מדו"ח וועדת שניט.

הצעת החוק מתבססת על רוח העקרונות שגובשו במסגרת וועדת שניט, אך במקום לבטל את חזקה הגיל הרך לחלוטין, הוצע לצמצמם אותה לגיל שנתיים.  

הגשת תביעות סרק?
הביקורת לא איחרה להגיע. ארגוני הנשים הביעו תרעומת על כך שאין לנתק את חזקת הגיל הרך, בין אם ביטולה של החזקה באופן מוחלט ובין אם צמצומה כפי שמוצע, מיתר דיני המשפחה בישראל. הטענה היא, כי לגברים במדינת ישראל עדיפות כלכלית ומשפטית בתוך מערכת המשפט, והרפורמה המוצעת תנציח למעשה את הפערים המהותיים בין גברים ונשים, בכך שתוסיף לסכסוך המשפטי נדבך נוסף בדמות מלחמה על משמורת הילדים, כבר מגיל שנתיים. נטען, כי פעמים רבות, תביעות משמורת המוגשות מטעם גברים כחלק מהליך גירושין הינן תביעות סרק וכל מטרתן להלחיץ את האישה על מנת להכניעה לתכתיבי הגירושין של הגבר, וכעת אנו צפויים להצפת בית המשפט בתביעות משמורת ילדים מטעם גברים, כצעד טאקטי בלבד וכמקור להפעלת לחץ וסחטנות. 

מנגד, הגם שרוב ארגוני הגברים בירכו על המהלך, גם בקרבם נשמעו רוחות של ביקורת הקוראות לבטל את חזקת הגיל הרך לחלוטין. הטענה העיקרית, כי למעשה צמצום החזקה לגיל שנתיים לא תשנה דבר, וכי בפועל ימשיכו בתי המשפט לפסוק בהתאם לנסיבות כל מקרה ומקרה ובהתאם להמלצות פקידי הסעד, שממליצים, כמעט כעניין שבשגרה ולהוציא מקרים חריגים, כי משמורת הילדים תהיה בידי האם.

בסופו של דבר, נראה כי הדרך למציאת פיתרון הולם וראוי, לשביעות רצון גברים ונשים כאחד, עוד ארוכה. 

הורים "סוג ב'"?
אין ספק, כי אבות בהליכי גירושין מוצאים עצמם לעיתים במצב בלתי נסבל בו, שכן עד לסכסוך המשפטי הם היו כל עולמם של הילדים ונטלו חלק דומיננטי בחייהם, ופתאום הם הפוכים להורים "סוג ב'", ומרגישים כי עם המשמורת שנלקחה מהם נלקחו מהם אף זכיותיהם ההוריות הבסיסיות. 

אפליה וקיפוח הנשים
ואולם, לא ניתן להתעלם מהמצב המשפטי בישראל, לפיו דיני המשפחה יוצרים אפליה וקיפוח של נשים על רקע מגדרי, כפי שטוענים ארגוני זכויות הנשים, ופיתרון לבעיה נקודתית, באופן של "הנחת טלאי על טלאי" מבלי לתת את הדעת לפיתרון הוליסטי הנותן מענה לכלל דיני המשפחה וכמקשה אחת, גורם לנשים לעוול שלא בצדק. 

* בעלת משרד עו"ד המתמחה בדיני משפחה וירושה