4.0 מתוך 5.0 (מספר מדרגים 1)
ביהמ"ש העליון הורה על אי חשיפת שם תובע חברת ביטוח

פלוני נפצע באורח חמור בתאונת דרכים. הוא והוריו הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי. במחוזי התנהל הדיון בתיק ללא פרסום שמו של התובע ושמות הוריו. פלוני הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון. במסגרת הערעור, התבקש העליון לקבל החלטה לפיה גם בהליך בעליון לא יפורטו שמות התובעים. 
התובע והוריו טענו במסגרת בקשתם, שמצבו הפיזי והנפשי של התובע הינם קשים, ושפרסום פרטיו יהווה פגיעה בזכותם לפרטיות ולסודיות רפואית, ופרטים אלה עלולים לדלוף לרשת האינטרנט. 

בקשת התובעים הוגשה לבית המשפט העליון מיד עם הגשת הערעור, ועוד בטרם הוחל הדיון בערעור עצמו, וזאת על מנת למנוע את חשיפת שמו של המערער – הנפגע. 

לכתבות נוספות:

* שיטת "מצליח" של חברות הביטוח

* העליון קבע - חברת הביטוח תשלם נזק שלא היה מבוטח

המאגר הישראלי לביטוח רכב – הפול, אשר נתבעה בבית המשפט המחוזי והינה המשיבה בערעור ובבקשה לאיסור פרסום שמו של התובע, טענה בעליון, שאין עילה לאיסור פרסום, מכיוון שבכל תביעה בגין נזק גוף, נחשף מצבו הרפואי של התובע. מבחינת הפול, עקרון פומביות הדיון הוא ערך חוקתי בסיסי. הפול הוסיפה עוד טענה מקורית, לפיה אם תתקבל בקשת המערער שלא לפרסם את פרטיו, ושמו לא יופיע בכותרת פסק הדין, הדבר יקשה על אזכור ההלכה המשפטית שתהיה בפסק הדין. הפול מזכירה בטענתה, שבמקרים רבים נהוג לזכור הלכות על פי שמות התובעים, כגון הלכת אטינגר, הלכת אלסוחה וכו'. 

התנגשות בין שני ערכים

במקרה זה, קיימת התנגשות בין שני עקרונות. זכותו של אדם לפרטיות, מוגנת בישראל במסגרת חוק הגנת הפרטיות, ואף קיבלה מעמד של זכות חוקתית, בסעיף 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו. מנגד, עקרון פומביות הדיון, בהתאם לחוק יסוד השפיטה וחוק בתי המשפט, גם הוא עקרון חוקתי מרכזי בישראל. סעיף 70 לחוק בתי המשפט קובע את הדרך לאזן בין שני העקרונות, כאשר יש לאפשר איסור פרסום, מקום בו הפגיעה בזכות לפרטיות הינה בלשון הסעיף "חמורה". 

בית המשפט העליון פנה במקרה זה לפסק דין קודם של העליון, בעניין אליהו חברה לביטוח נ' רפאל**, שם קבע העליון עקרונות לקביעת האיזון בין פומביות הדיון לבין זכותו של אדם לשמירה על פרטיותו. בעניין רפאל קבע העליון, שמידע אודות מצבו הבריאותי של אדם הוא היבט מובהק ומרכזי של צנעת חייו, כפי שנקבע גם בחוק הגנת הפרטיות, כי מידע זה חוסה גם תחת הסודיות הרפואית על פי חוק זכויות החולה, ולפיכך, כשנפגע גוף – תובע מבקש זאת, יש לדעתו של העליון לאפשר את הסתרת פרטי זהותו של אותו נפגע. 

העליון קבע בעניין רפאל, שאם עמדה כאמור תביא לכך שלכאורה יהיה מקום לאסור את פרסום שמות התובעים בכל התביעות לפיצויים בגין נזקי גוף, בכל פעם שהדבר יתבקש על ידי התובע, הרי שאין בכך בעיה, ולהיפך, מדובר בתוצאה שניתן לראותה כראויה. העליון מביע עמדה, לפיה אין סיבה לפגוע במי שנאלץ לפנות לבית המשפט לצורך מיצוי זכויותיו, מול מי שאינו נזקק לבית משפט, אך סובל גם הוא מבעיה רפואית, אותה הוא שומר בסודיות ואינו נאלץ להתמודד עם חשיפת פרטי מחלותיו במאגרי מידע שונים באינטרנט. 

העליון ממשיך וקובע, כי אכן, ההגדרה שבחוק בתי המשפט, לפיה נדרשת פגיעה "חמורה" כדי לאסור פרסום, הינה הגדרה קשה ליישום. מהי פגיעה חמורה? על כך משיב העליון, שאין צורך בסטטיסטיקות כדי להבין שבחיי היום יום, אנשים נפגעים מאוד מכיבוס כביסתם האישית והאינטימית בפומבי. מכאן גם הקביעה שבחוק, שדיונים בבית המשפט לענייני משפחה, מתנהלים בדלתיים סגורות. 

העליון קבל את הבקשה

בהתאם, העליון קיבל את בקשת המערערים, וקבע שיש לאסור את פרסום שמותיהם. יש לזכור, שהעליון קבע שהחלטתו זו תהיה בתוקף כל עוד לא תהיה החלטה אחרת של ההרכב שידון בערעור עצמו.

בימים אלה הוקמה על ידי שר המשפטים ועדה בראשותו של השופט בדימוס יצחק אנגלרד, לבחינת שאלות הנוגעות לפרסום פרטים מזהים בפסקי דין ובהחלטות בתי המשפט. אנו נמתין בקוצר רוח למסקנות ועדה זו.

(ע"א 438/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב - הפול)

**רע"א 482/13 אליהו חברה לביטוח נ' רפאל

- עו"ד ארז שניאורסון, ראש משרד שניאורסון ושות', מתמחה בייצוג תובעים בתביעות ביטוח ונזיקין. מצוות המומחים של משפטי.