4.0 מתוך 5.0 (מספר מדרגים 2)
אישור ארכות שהיה לעובדים זרים - הסיפורים שמאחורי החוק

חוק העובדים הזרים וחוק הכניסה לישראל קובעים את סוגי האשרות ורשיונות הישיבה שינתנו למי שאינו אזרח ישראל, ובכלל זה לעובדים הזרים. בחוק זה נקבעו התנאים להארכת האשרות, כאשר שיקולים הומניטאריים מיוחדים יכולים להצדיק היעתרות לבקשת ארכה של עובד זר המטפל באותו מטופל. לעיתים, עקב שיקולי מדיניות וריבוי בקשות, נראה כי נסתר מעיני מקבלי ההחלטות הסיפור האנושי והקושי האמיתי שמאחורי בקשת הארכת אישור השהיה, ומי שמשלם את המחיר הם אותם חולים וקשישים הנזקקים לעובד הזר, המקנה להם רגעי חסד אחרונים.

הועדה ההומניטארית דחתה את בקשת הארכת אשרת השהיה

גברת פלונית היא קשישה סיעודית, ומשפחתה התקשתה למצוא לה מטפל שיענה על כל צרכיה. העובדת היחידה אשר הצליחה לטפל בקשישה לשביעות רצונה ואף הביאה לשיפור משמעותי ויוצא דופן במצבה הבריאותי ובמצב רוחה, היא אלמונית, עובדת זרה אשר שהתה בארץ מעבר ל- 51 החודשים מיום כניסתה לישראל ועל כן שהתה ללא אשרה בתוקף. מטעם העובדת הוגשה בקשה להאריך את אשרת השהיה, אולם בקשה זו נדחתה על הסף ולא הועלתה לדיון בועדה להארכת רישיונות בענף הסיעוד מטעמים הומניטאריים (הועדה ההומניטארית), בנימוק יבש וטכני כי העובדת משובצת לאזור גיאוגרפי אחר, ותוך התעלמות בוטה מחוות דעת הרפואית של המומחה אשר צורפה לבקשה, וממצבה הקשה של הקשישה.

הגשת ערר על החלטת הועדה

על החלטת משרד הפנים הוגש ערר לבית הדין לעררים מכוח חוק הכניסה לישראל. סעיף 3א' לחוק הכניסה לישראל מונה את התנאים להארכת אשרת שהיה לעובד זר. מעבר לתנאים הטכניים, כמו תקופות שהות קודמות בארץ, הגשת בקשות לוועדה ועוד, תוקן החוק, והתווסף סעיף (ב1)(1) לחוק, המקנה לוועדה ההומניטארית את הסמכות להאריך אשרת שהיה מטעמים הומניטאריים מיוחדים, כאשר עובד זר מטפל במטופל אחד, גם אם עברה תקופת השהות המרבית המותרת. מנגד, ההגבלות הקבועות בתקנות הגיאוגרפיות שתוקנו ביולי 2014, מונעות מעבר של עובד זר לעבודה מאזור גיאוגרפי בו שובץ לאזור גיאוגרפי אחר, ותנאי זה הינו תנאי סף בטרם הבקשה עוברת לדיון בוועדה ההומניטארית.

במקרה זה, חוותה המשפחה קושי רב במציאת מטפל לקשישה, אשר סובלת ממחלות רבות ומצבה הבריאותי מדרדר. המטופלת נמצאת במצב סיעודי למעלה משמונה שנים, כאשר בימים אלו היא נזקקת לטיפול רצוף בכל שעות היממה ובסיוע בביצוע כל פעולות היומיום. הקשישה טופלה על-ידי מספר רב של מטפלים שהתקשו בביצוע המשימה, עד שנכנסה לחייה העובדת הנ"ל ושינתה את חייה וחיי המשפחה ללא היכר. המשפחה מתארת את ההשפעה שהייתה לעובדת הזרה על חיי הקשישה כלא פחות מנס, כאשר חל שיפור ביכולותיה הקוגניטיביות, היא חזרה לחייך ולתקשר עם בני המשפחה.  

גם חוו"ד מומחה קבעה: חל שיפור במצב הקשישה כתוצאה מהטיפול

לאחר שהמשפחה איבדה כל תקווה לשיפור במצבה, נכנסה העובדת לחייה וגרמה לבלתי אפשרי לקרות, כאשר באמצעות טיפול עדין ואנושי ואוזן קשבת, עוררה את הקשישה לחיים ושיפרה פלאים את מצבה. תחושת המשפחה גובתה בחוות דעת של רופא מומחה, אשר קבע כי אין ספק כי השיפור במצבה של הקשישה נובע מהטיפול שהיא מקבלת, וכי הפסקת הטיפול יפגע בקשישה באופן ניכר ואף עלול לסכן את חייה.  

הטענה: הועדה לא שקלה שיקולים רלוונטיים

במסגרת הערר נטען, כי משרד הפנים לא שקל את השיקולים הרלוונטיים, ולמעשה בהחלטה פגעה פגיעה אנושה ולא מידתית בזכותה היסודית של הקשישה לכבוד, גם בערוב ימיה. משרד הפנים אשר בפניו הובאה הבקשה דנן, דחה על הסף את הבקשה משיקול טכני של שיבוץ גיאוגרפי  ולא משיקולים מהותיים. בערר נטען, בין היתר, כי העובדת הגישה בעבר בקשות נוספות, וכן כי שיוכה הגיאוגרפי למחוז מרכז, אינו מאפשר להעבירה לעבוד אצל הקשישה במחוז תל-אביב. 

העדפת שיקולים טכניים על שיקולים מהותיים

בערר נטען, כי אין זה ראוי וסביר להעדיף שיקולים טכניים של שיוך גיאוגרפי על השיקולים המהותיים, תוך התעלמות מצבה של הקשישה, כאשר חוות הדעת מטעמה הבליטה באופן שאינו משתמע לשתי פנים את החשיבות של המשך העסקת העובדת אצל הקשישה, ואת השיפור המשמעותי שחל במצבה. מחוות הדעת עולה, כי מדובר בלא פחות מפיקוח נפש, וכי החלטה אשר אינה מאפשרת לעובדת להמשיך בעבודתה אצל הקשישה, הינה בבחינת גזר-דין החורץ את גורל הקשישה. 

בית הדין לעררים שהוקם מכוח חוק הכניסה לישראל, יוחד כערכאה שיפוטית בעניין אשרות וזרים. הוא הגוף המוסמך לדון בסבירות החלטת משרד הפנים, ועליו להכריע אם הבקשה ראויה לעלות לוועדה ההומניטארית מאחר שיש בה טעמים הומניטאריים מיוחדים הנדרשים בחוק או שיש לדחותה כשאר הבקשות הרבות המוגשות בשל רצונם של עובדים להמשיך לעבוד בארץ ללא טעמים הומניטאריים מספקים.

יובהר, כי עקב עומס רב של בקשות המוגשות לוועדה ההומניטארית ועקב שיקולי מדיניות להפחית ככל האפשר בקשות להמשך העסקת עובדים זרים מעבר לפרק הזמן החוקי של כ- 60 חודשים, נוצרת מציאות בה נפגעים בדיוק אלו הזקוקים להגנה. 

במקרה דנן, יגרם עוול של ממש לקשישה, אם שכולה, אלמנה אשר סובלת מבעיות בריאותיות רבות ונזקקת לסיוע בביצוע כל פעולות היומיום, והמשפחה נתקלה בקושי רב במציאת מטפל, לאחר שמספר רב של מטפלים לא עמד באתגר. העובדת הזרה הינה המטפלת היחידה, שלא רק שהצליחה לטפל בגברת בסבלנות ללא קץ וברכות אימהית, אלא אף החזירה לה את החיוך ואת הקשר למשפחה ולסביבתה.    

עומס רב של בקשות 

מחד, נראה כי שיקול השיבוץ הגיאוגרפי אינו חזק דיו כדי להצדיק דחיית בקשות על הסף. מאידך, יש עומס רב מאד של בקשות להארכת אשרה, כאשר חלקן הגדול מוגש מטעם העובדים, במטרה להאריך משך השהייה בארץ לצרכי פרנסה, נוחות וכדומה. על כן, יש הצדקה לעיתים בשימוש בשיקול זה כתנאי סף להגשת בקשות לוועדה ההומניטארית. 

אולם, במצב דברים זה, מחסום השיבוץ הגיאוגרפי המונע לחלוטין באופן הרמטי הגשת בקשות לוועדה ומוביל להתעלמות מבקשות מוצדקות, גורם לכך כי בפני הועדה לא מוצגים הסיפור האנושי, התרומה של העובד והקושי של המטופל ובני המשפחה במלואם. 

בערר נטען, כי זהו בדיוק כוחה ותפקידה של הועדה, לברור את אותם מקרים מיוחדים ומובהקים בהם קיים צורך הומניטארי מיוחד המצדיק את הארכת אשרת השהייה של העובד, אף אם לא מתקיימים מלוא התנאים שבחוק לרבות נושא השיבוץ הגיאוגרפי. על כן, לא ניתן למנוע לחלוטין הגשת בקשות לוועדה הומניטארית ואת הדיון בוועדה המורכבת מגופים מקצועיים שמונו לבחינת הבקשות, במיוחד כאשר מדובר במקרים חריגים אשר דחייתם עלולה לסכן את חיי המטופלים. 

לסיכום: על בית הדין ליצור את האיזון הראוי

על בית הדין לעררים ליצור איזון עדין בין החובה לשקול את כל השיקולים הענייניים ולקבל החלטה מידתית לטובת הקשיש, לבין המטרה למנוע שהייה  לתקופות ארוכות  של העובדים הזרים אשר עשויה לגרום להשתקעות של העובדים הזרים בארץ. שיקול הדעת הנתון לוועדה הינו רחב, ובהתאמה, היכולת לבקר את החלטותיה מצומצמת. כמות הבקשות המוגשות לוועדה גדולה, והסינון הראשוני לפי תנאי הסף - הכרחי. יחד עם זאת, באותם מקרים חריגים, בהם השיקולים ההומניטאריים מובהקים והנזק שיגרם למטופל כה חמור, לא יתכן כי לשונו היבשה של הנוהל תגרום למניעת דיון בבקשה גופה ותדחה על הסף את הבקשה. 

לפיכך, במקרה הנדון, ראוי וצודק בנסיבות העניין, כי בית הדין לעררים יורה למשרד הפנים למצוא פתרון המאפשר לעובדת להמשיך לטפל בקשישה. בית הדין יכול לקבוע כי על משרד הפנים להתנות את המשך שהייתה של העובדת בארץ בתנאים מסוימים, כגון: הגבלה לתקופת הטיפול בקשישה בלבד שלאחריה תעזוב העובדת את הארץ. בית הדין יכול לקבוע כי על הוועדה להשתמש בסמכותה כדי לאפשר את קבלתן של אותן בקשות חריגות, גם ללא עמידה בנהלים ובתנאים, ולאפשר למטופלת, כמו גם למטופלים אחרים במצב סיעודי ואו רפואי דומה, טיפול מסור ומלא חמלה וחסד כפי שעליו לקבל כדין.   

*עו"ד עופר אקשטיין מתמחה באזרחות, הגירה ודיני עבודה.