4.0 מתוך 5.0 (מספר מדרגים 6)
עבירות מין בין מכרים - מהימנות כראיה מכרעת

עבירות המין מוגדרות כהתנהגויות בעלות אופי מיני שיש בהן כדי לפגוע באדם אחר, והן כוללות קשת רחבה של עבירות, ברמות חומרה שונות, וביניהן, עבירת אינוס, בעילה אסורה בהסכמה, מעשה מגונה, מעשה סדום, הטרדה מינית ועוד. בעבירות אלו נקבעה ענישה מחמירה, וכן גובשו תוכניות טיפוליות רבות. רשויות האכיפה והשיפוט, נוהגות ביד נוקשה וללא סלחנות ורואות בעבירות מין נגע רע שיש לחסלו בכל האמצעים העומדים לרשותן.

כאשר מדובר בביצוע עבירות מין על-ידי חשוד שאינו מוכר למתלוננת, די באיסוף הראיות החיצוניות ובשמיעת גרסתה כדי לגבש את העבירה ונסיבותיה. אלא שרובן המכריע של התלונות על עבירות מין מוגשות על-ידי מתלוננות כנגד מכרים - בני זוג, ידידים, בני משפחה ועמיתים לעבודה, ופעמים רבות עולה תמונה גבולית, וקיים קושי להוכיח את יסודות העבירה.
מרבית המקרים מתרחשים בחדרי חדרים, בינו לבינה, ורק לצדדים יש ידיעה ודאית בדבר אופן התרחשות האירועים במציאות. לרוב מדובר במצב של גרסה מול גרסה, בו על המשטרה והפרקליטות להעדיף אחת מהן, לאחר חקירת מכלול הנסיבות והראיות ובעיקר לאחר בחינת מהימנות הצדדים.

למרבה הצער, אנו עדים לתופעה של הגשת תלונות שווא ממניעים רגשיים או מתוך סחטנות. אין די נתונים כדי לדעת את שיעור תלונות אלה מסך התלונות, ובעוד שיש הטוענים כי מדובר בתופעה שולית שעצם ההתעסקות בה פוגעת במלחמה בעבירות מין, יש הגורסים כי מדובר במכת מדינה, כלי נקם בידי נשים, לעיתים אף בעצת עורכי-דינן.
אנו שומעים חדשות לבקרים על תלונות שווא המוגשות במסגרת הליכי גירושין, על מערכות יחסים שמסתיימות בהגשת תלונה, על עובדות הסוחטות את מעבידם ועל נערות, אשר עקב שברון לב או פגיעה חברתית, מגישות תלונות נגד אלו שקיימו איתן יחסי מין בהסכמה מלאה.

עבירות המין השונות - מהן?

עבירות המין מעוגנות בסימן ה' לחוק העונשין. בסעיפים 345-355 לחוק מוגדרות העבירות השונות וקבועים העונשים. החוק קובע תנאים שונים והגדרות שונות לכל עבירה, ויסודות כמו: גיל, מתן הסכמה, יחסי מרות, מצב הכרתי או נפשי לכל עבירה.
עבירת האינוס, המוסדרת בסעיף 345 לחוק העונשין, חלה על המקרים בהם לא היתה הסכמה של האישה או שהסכמתה לא היתה כשרה. בעילה אסורה בהסכמה לפי סעיף 346 לחוק, חלה על בעילות שאסורות גם במקרים בהם היתה הסכמה למעשים. מעשה סדום מוסדר בסעיף 347 לחוק. סעיף 347א' אוסר על יחסי מין בין מטפל נפשי למטופל. סעיף 351 עוסק בעבירות מין במשפחה ובידי אחראי על חסר ישע, וקובע רף ענישה גבוה במיוחד לעבירות אלו.

החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998, מגדיר הטרדה מינית כעבירה פלילית שעונשה מאסר, ועוולה אזרחית המזכה בפיצוי נזיקי אף ללא הוכחת נזק. הטרדה מינית יכולה להיות אחת ההתנהגויות הבאות:
סחיטה באיומים לביצוע מעשים בעלי אופי מיני;
מעשה מגונה כמשמעו בסעיפים 348-349 לחוק;
הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, כאשר מושא ההצעות הראה כי אינו מעוניין;
התייחסויות חוזרות המתמקדות במיניותו של אדם, שהראה כי אינו מעוניין בהן;
התייחסות מבזה ומשפילה המופנית למינו, מיניותו או נטייתו המינית של אדם;
פרסום תצלום, הקלטה או סרט בעלי אופי מיני, בנסיבות שיש בהן לבזות או להשפיל אדם;
החוק מונה מקרים שונים בהם הצעות והתייחסויות בעלות אופי מיני יחשבו כהטרדה מינית, גם אם מושא ההטרדות לא הראה כי אינו מעוניין, כמו: קטינים, תלמידים, בעלי מוגבלויות ועוד. 

בנוסף, החוק מסדיר, בכפיפה אחת עם חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, את הסוגיה של הטרדה מינית במקום העבודה, ומטיל  חובות על המעסיק לנקיטת אמצעים למניעת הטרדות מיניות. אנו עדים למקרים רבים בהם עובד בכיר מנצל את סמכותו ומעמדו במקום העבודה, ואת חולשתה של העובדת, מתוך ידיעה כי היא לא תמהר להתלונן, בשל החשש למקום ולתנאי עבודתה. הטרדה מינית במקום העבודה תבחן לפי מכלול הנסיבות ונתונה לפרשנויות, ולא כל מחמאה על שמלה יפה (למשל), תוכר כהטרדה מינית. החוק שם בידי העובדת כלים רבים במישור המשמעתי, האזרחי והפלילי, וינתן משקל מכריע לקיומם של יחסי מרות ולהבעת אי הסכמה מצידה של האשה.

במקרים בהם היעדר ההסכמה מהווה את אחת מיסודות העבירה, המתלוננת תטען כי הביעה את התנגדותה, ואילו החשוד מצידו, יצטרך להראות כי הסכימה למעשים. מעבר לשתי הגרסאות, אין כל דרך חיצונית להוכיח את ההסכמה. הראיה החזקה ביותר של המתלוננת היא מהימנותה לאורך כל ההליך, ואילו הנשק בידי החשוד להוכיח חפותו הוא ערעור מהימנותה

מהימנות הצדדים כראיה מכרעת

במקרים בהם היעדר ההסכמה מהווה את אחת מיסודות העבירה, המתלוננת תטען כי הביעה את התנגדותה, ואילו החשוד מצידו, יצטרך להראות כי הסכימה למעשים. מעבר לשתי הגרסאות, אין כל דרך חיצונית להוכיח את ההסכמה. הראיה החזקה ביותר של המתלוננת היא מהימנותה לאורך כל ההליך, ואילו הנשק בידי החשוד להוכיח חפותו הוא ערעור מהימנותה.

נוכח החומרה בה נתפסות עבירות המין, ברירת המחדל של הטיפול בתלונות אלו, בשלבי החקירה הראשונים, היא אימוץ גרסת המתלוננת. יחד עם זאת, בשל העלייה המדאיגה במספר תלונות השווא המוגשות, ובאותם מקרים גבוליים כמו בין בני-זוג או נערה שבורת לב, אין מנוס מבדיקה מעמיקה של מהימנות המתלוננת ודבקותה בגרסתה.

הצדדים ייחקרו, ולעיתים יערך ביניהם עימות שמטרתו להוציא את האמת לאור. בנוסף, המתלוננת תוזמן לפרקליטה המחוזית לראיון, במהלכו תתרשם מאופיה ואמינותה, ולעיתים תתבצע בדיקת פוליגרף לצדדים. במידה שיוגש כתב אישום, המתלוננת תחקר בחקירה נגדית על עדותה, ובשלב הזה יוסרו כפפות המשי.

מסכת הייסורים הזו אותה עוברת המתלוננת מרתיעה נשים רבות מהגשת תלונות גם כשהן מוצדקות.  

לעיתים, המתלוננת פועלת משיקולים זרים ורגשיים, ואינה חושבת על ההשלכות. למשל, בחורה מבית דתי לפני חתונתה, חששה שיגלו שאינה בתולה. הבחורה "מצאה פתרון" בכך שהגישה תלונה על אונס. לאחר בדיקה קצרה ושיחה עם הפרקליטה, הבחורה חזרה בה מהתלונה, והתיק, שיכול היה להכתים את חייו של החשוד, ולהוביל לישיבה ממושכת בכלא, נסגר. 

במקרה אחר, שוטרת רצתה לעבור שיבוץ בעבודה, כדי לא לעבוד תחת מפקד איתו לא הסתדרה. השוטרת התלוננה, כי מפקדה הטריד אותה מינית, וכצעד ראשון שובצה בתפקיד אחר, כדי למנוע ממנה לשהות במחיצת מי שלכאורה פגע בה והשפיל אותה.
לאחר חקירת התלונה עלה כי לא היה ממש בטענותיה, והתיק נסגר, אולם אותה עובדת קיבלה, בעזרת ניצול ההגנה שמקנה החוק, את מבוקשה.

חשיבותן של ראיות חיצוניות

כבר מרגע הופעת המתלוננת בתחנת המשטרה, יתעד מקבל התלונה את התרשמותו מהמתלוננת - באיזה מצב הגיעה, האם היא נסערת, פרטים לגבי הופעתה החיצונית, מצב רוחה, אופן דיבורה. לאלו יהיו משמעות רבה בבחינת המהימנות. שנית, המתלוננת תשאל למי סיפרה על מה שקרה לה, ואותם גורמים יבדקו.

כמובן, שבמקרים בהם עולה תלונה על אונס או מעשה מגונה, מיד תשלח המתלוננת לביצוע מלוא הבדיקות הרפואיות, כולל איסוף דגימות DNA וזרע ותיעוד החבלות בגופה. במקרים בהם טוען החשוד כי בוצעו יחסי מין בהסכמה, ואילו המתלוננת טוענת כי נאנסה, לבדיקות אלו חשיבות פחותה. יחד עם זאת, עולה חשיבותם של סימני חבלה או מאבק, ושל כל תיעוד או ראיה חיצונית שיכולה לשפוך אור על היחסים בין הצדדים. לראיות החיצוניות, תיעוד הודעות, הקלטת שיחות, צילום פגישות יכול להיות ערך ראייתי מציל חיים.
במקרה בו נתקל הח"מ, במסגרת תפקידו כקצין חקירות במשטרה, בחורה התלוננה על אונס מצד מכר שלה. בעת הגשת התלונה וכן במהלך העימות שהתקיים בינה לבין החשוד, המתלוננת הותירה רושם אמין לחלוטין והיתה עקבית ונחושה לעמוד על גרסתה. אולם, ברגע שהמתלוננת הופנתה לביצוע בדיקת פוליגרף, מיד חזרה בה מגרסתה והודתה כי בדתה את התלונה, ממניעים ושיקולים זרים. 

טיפ: חשוב מאד לאסוף כל ראיה חיצונית שיכולה לתמוך בטענות. במידת האפשר יש לשמור הודעות ושיחות ולצלם ולהקליט כל תמיכה בגרסה. ברגע שמוגשת נגד חשוד תלונה, והוא בטוח בחפותו, עליו להשתמש בכל האמצעים שלרשותו: הודעות, צילומים, שיחות מוקלטות, עדים, על-מנת להוציא את האמת לאור.

במקרה המדגים היטב את חשיבות איסוף הראיות, בחורה קיימה יחסי מין עם גבר, ככל הנראה ממניעי סחטנות. במהלך ביצוע המעשים, הגבירה המתלוננת את קולה והתחילה לבקש מהגבר להפסיק ולומר שהיא לא רוצה ולא מעוניינת. בפועל, התנהגותה הביעה בצורה ברורה את ההפך הגמור, והגבר סבר כי זה חלק מהמשחק המיני.

הבחורה הגישה תלונה על אונס, וצירפה כראיה הקלטת שמע של האירועים. תלונתה של הבחורה החלה להתברר והגבר זומן לחקירה. התיק נסגר מיד לאחר מכן, שכן אותה מתלוננת לא ידעה שלבחור יש תיעוד בוידאו, המפריך בצורה ברורה את כל טענותיה.

לסיכום, עלינו לשאוף להגיע למצב בו בחורה שעברה פגיעה מינית, בכל רמת חומרה, תקבל את מלוא הכלים וההגנה שיאפשרו לה להתמודד כנגד הפוגע, ושתלונתה תחקר במקצועיות ובעדינות המתבקשת, ומבצע העבירה יענש בחומרה ובאופן מרתיע. על כן, על כל תלונה המוגשת לקבל את ההתייחסות הרצינית ביותר, ולהחקר לעומק. אין לתת לתופעת תלונות השווא לפגוע ביחס הבלתי סלחני בו רשויות החוק נוקטות. 

תלונות שווא - כיצד מתמודדים?

יחד עם זאת, כאשר מדובר במקרה ודאי של תלונת שווא, חייבות להיות לכך השלכות. כיום כמעט שלא נפתחים תיקים פליליים על הודעת שקר או שיבוש הליכי חקירה כנגד מתלוננות שווא, ומעטות התביעות האזרחיות המוגשות נגדן. במרבים המקרים, המתלוננת ממשיכה בחייה לאחר שהרסה את חיי החשוד. כדי למגר את התופעה ההולכת וגדלה של הגשת תלונות שווא ממניעי נקמנות וסחטנות, עלינו לשנות גישה זו, כולל שינוי החוק, ולהעמיד את המתלוננות לדין פלילי ולתבוע מהן פיצויים נזיקיים. 

------------------------------------
הערת מערכת:

אנס את בתה הקטינה של בת זוגו - ישב בכלא 22 חודשים

כאמור, עבירות מין בין מכרים הן קשות להוכחה, אולם כאשר ביהמ"ש משתכנע, כי אכן בוצעו בעירות כאלו, הכרעת הדין וגזר הדין יהיו בהתאם.
כך למשל, לאחרונה (27.9.2016) ביהמ"ש המחוזי בת"א גזר את דינו של נאשם, אשר הורשע בעבירות של אינוס קטין בן משפחה שטרם מלאו לו 14, מעשה מגונה בקטין בן משפחה ונסיון אינוס של קטין בן משפחה שטרם מלאו לו 14.

בתקופה הרלוונטית הנאשם היה בן זוגה של אם המתלוננת. בין השנים 2009-2012, כשהמתלוננת היתה בת 11.5 ועד הגיעה לגיל 14, הנאשם בצע בה את המעשים הבאים: בתדירות של פעם בשבוע או יותר, הנאשם הפשיט את הקטינה מבגדיה, נגע בחזה שלה ולטף אותו, נגע בישבנה ובאיבר מינה. כמו-כן, במהלך התקופה, במספר רב של מקרים, בתדירות של פעם או פעמיים בשבוע, הנאשם בעל את הקטינה, בכך שהחדיר את איבר מינו לאיבר מינה.
הנאשם הורשע בביצוע עבירות המין המיוחסות לו, ובטיעונים לעונש, השמיעו הצדדים דבריהם בפני הית המשפט. בית המשפט ציין בגזר הדין את חומרת העבירות ואת ההשפעה ההרסנית והבלתי הפיכה של המעשים על הקטינה, וגזר על הנאשם עונש של 22 שנות מאסר בפועל. כן גזר ביהמ"ש על הנאשם לפצות את המתלוננת בסכום של 258,000 ש"ח.

(תפ"ח 43399-03-15)