4.0 מתוך 5.0 (מספר מדרגים 6)
שעת הנקה בעבודה והנקה במקומות ציבוריים - סקירה

שעת הנקה

ההתייחסות היחידה בחוק הנוגעת להנקה, היא זו המתייחסת לשעת ההנקה בחוק עבודת נשים, סעיף 7, ג3: "העובדת רשאית להעדר מעבודתה מתום חופשת הלידה ועד תום ארבעה חודשים מאותו יום, שעה אחת ביום, בתנאי שהיא מועסקת במשרה מלאה. ההיעדרות המותרת על פי פסיקה זו היא בנוסף להפסקות על פי חוק ואין מנכים אותה משכר העבודה".

אילו שאלות מתעוררות סביב נושא ההנקה?

לדברי עו"ד הדר פלד-טל, העוסקת בדיני עבודה ובזכויות נשים בעבודה, ההסדר הקיים בחוק אינו עונה על הסוגיות הרבות שעולות בחיי היומיום ובמציאות, איש הישר בעיניו יעשה: "יש מעט מאוד פסיקה בכלל בנושא של הנקה ואינספור שאלות סביב הנושא - מי יקבע מתי תינתן לעובדת שעת ההנקה, האם המעסיק רשאי להכתיב או שמא יש לאפשר לעובדת לפעול בהתאם לצרכיו של התינוק? האם המעסיק מחויב להקדיש מקום בעסק לצורך שאיבה במהלך יום העבודה? האם עבודה בשעות נוספות מבטלת את שעת ההנקה? האם אישה שעברה "לידה שקטה" זכאית לחופשת לידה מגיעה שעת הנקה? האם בערב חג או ביום שישי שבו עובדים יום עבודה מקוצר מגיעה שעת הנקה? האם לידת תאומים מזכה בשעתיים הנקה? האם הבעל יכול לקבל את שעת ההנקה במקום האשה? ועוד שאלות רבות וטובות". כך למשל בתיק 7709/09 אורית הלר נגד קווליטסט, שנדונו בו עניינים נוספים מתחום דיני העבודה, נדונה גם השאלה האם הזכות לשעת הנקה עומדת לעובדת גם במקום עבודה חדש, שבו התחילה האשה לעבוד לאחר חופשת הלידה וללא ותק קודם, והאם עבודה בשעות נוספות מבטלת את שעת ההנקה. שם קבע ביה"ד, כי שעת ההנקה אינה מותנית בוותק וגם לא מתבטלת בעת עבודה  בשעות נוספות.

שאלות נוספות שעולות ואין להן מענה: מה עושים במקרים בהם סוג העבודה אינו מאפשר את עזיבת מקום העבודה לשעה ביום, כגון: עבודה בגן ילדים? עבודה במשמרות? האם זה לגיטימי לשנות לעובדת את התפקיד בזמן שהיא מנצלת את הזכות לשעת הנקה, בתואנה שקיצור שעות העבודה מונע ממנה למלא את תפקידה הקודם? מה לגבי נשים שעובדות חצאי משרה, בשני מקומות- האם הן זכאיות לחצי שעה מכל מעסיק? ומה דינן של נשים שעובדות מהבית או שהגדרת שעות העבודה שלהן היא גמישה, למשל: סוכנות שטח שלא נמצאות במשרד ועובדות בשעות גמישות - איך הן יכולות ליישם את הכלל של "שעה פחות ביום" על מנת ליהנות משעת ההנקה? האם זה לגיטימי במקרים כאלה שהמעסיק ישלם לעובדת פיצוי בגובה של שעת עבודה ביום, בנוסף לשכר המלא והרגיל שלהן?

האם הבעל והאישה יכולים לחלוק בזכות? 

אין הסדר בחוק הקובע שהבעל יכול לנצל את שעת ההנקה במקום האשה, על אף שניתן כמובן לטעון שהסדר שכזה מתבקש מאליו לאור הצורך להנהיג שוויוניות בין שני בני הזוג, וחלוקה שווה של נטל הטיפול בילדים בין שני ההורים, כך שהם אלו שיקבעו מי ינצל את הזכות לשעה זו. על זכות זו ניתן ללמוד מלשונו של סע' 4 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, המדבר על "זכות בקשר להורות" אותה יש להעניק באורח שוויוני לגברים ולנשים כאחד, ולמשל, מפסק הדין בעניין ע"ע 1039/00 משטרת ישראל נ' יהב שעסק בזכות לקיצור יום העבודה, המוקנית לאמהות לילדים עד גיל 12. במקרה זה שכנע השוטר את בית הדין, כי הוא זכאי לקבל את הזכות במקום אשתו, וכי כל החלטה אחרת היא בגדר אפליה. נקבע שם, כי עובד אשר במקום עבודתו קיים הסדר המעניק לעובדת באותו מקום עבודה "זכות בקשר להורות", כמפורט בסעיף 4(ב) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, יהיה זכאי לנצל זכות זו אם אשתו עובדת (לרבות עובדת עצמאית) ובמקום עבודתה אין היא מקבלת בפועל את אותה הזכות.

 

כדי שעובדת תהיה זכאית לתשלום פיצוי בגין אי-מתן שעת הנקה, עליה להוכיח שהיא פנתה למעסיק וביקשה למלא את זכותה אך בקשתה סורבה

האם שעת הנקה ניתנת אוטומטית?

זה המקום לציין, כי בנוסף ללשון החוק הפתוחה לפרשנויות, החובה ליתן את שעת ההנקה איננה מוטלת לפתחו של המעסיק, אלא האחריות לדרוש את מימוש שעת ההנקה מוטלת על העובדת. כלומר, עובדת שלא קיבלה שעת הנקה משום שלא דרשה אותה, לא תוכל לדרוש פיצוי רטרואקטיבי בגין אי מתן שעת הנקה. כדי שעובדת תהיה זכאית לתשלום פיצוי בגין אי-מתן שעת הנקה, עליה להוכיח שהיא פנתה למעסיק וביקשה למלא את זכותה אך בקשתה סורבה (זאת, לעומת זכויות סוציאליות אחרות כגון דמי הבראה או דמי חופשה, שהמעסיק מחוייב לשלם לעובד גם אם לא ביקש אותן בפועל). מכשול נוסף שעומד בפני העובדות, הוא בנושא הגדרת היקף המשרה. על פי החוק, על מנת שעובדת תהיה זכאית לשעת הנקה, עליה לעבוד במשרה מלאה. בהיעדר הגדרה בחוק למונח "משרה מלאה", הרי שמונח זה נתון לפרשנות ובמציאות, מעסיקים ייטו לפרשו לטובתם.  מעסיקים רבים "מגלים"  לפתע כי המשרה בה מועסקת היולדת אינה משרה מלאה, אלא פחות מכך (למשל אצל עובדת שמועסקת 8 או 8.5 שעות ביום במשך 5 ימים בשבוע) , גם אם אותה עובדת עבדה כך במשך שנים רבות, בהתאם לדרישות המעסיק, מבלי שנדרשה ומבלי שנתאפשר לה בפועל לעבוד יותר מכך.

לדברי עו"ד פלד-טל, החוסר בפסיקה רלבנטית, נובע ככל הנראה מכך שבסופו של דבר, מדובר בתקופת זכאות קצרה מאוד של ארבעה חודשים אחרי תום חופשת הלידה, למשך שעה אחת ביום, כך שהשווי הכספי אינו גבוה ורוב הנשים אינן מודעות לזכות זו או שמעדיפות לוותר על "המלחמה" בשביל הסכום שאולי ישולם להן בגינה, על אף שזו אחת מהזכויות הסוציאליות המובהקות והראשונות במעלה.

הנקה במקומות ציבוריים

מעבר לשאלות המשפטיות הנוגעות לשעת ההנקה, עולות לאחרונה שאלות משפטיות רבות הנוגעות לזכותה של אישה להניק במקום ציבורי. 

התומכים טוענים, כי הנקה היא דבר טבעי ולגיטימי, וזכותה של אישה להזין את ילדה בכל מקום שתבחר, מתוקף חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, הקובע כי: "לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו". חוק זה קובע (בסעיפים 4 ו-5), כי פגיעה בפרטיות מהווה עוולה אזרחית, אשר פקודת הנזיקין חלה עליה, וכן כי פגיעה בפרטיות מהווה גם עבירה פלילית שהעונש המקסימאלי בגינה הינו 5 שנות מאסר, בתנאי שהפגיעה בפרטיות נעשתה במזיד.

המתנגדים לעומתם טוענים, כי עצם חשיפת השד, שהינו איבר מוצנע, היא בגדר מעשה מגונה בפומבי ודינה כדין עוולת מטרד ליחיד, המוגדרת בסעיף 44 בפקודת הנזיקין, בחוק הגנת הפרטיות, לפיו: "מטרד ליחיד הוא כשאדם מתנהג בעצמו או מנהל את עסקו או משתמש במקרקעין התפוסים בידו באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם בהתחשב עם מקומם וטיבם". 

גם סוגיה זו לא הגיעה למבחן שיפוטי, ואין חקיקה בגינה. לדברי עו"ד משה זאב בן דורי, העוסק ומתמחה בסוגיות מנהליות ציבוריות, סוגיה זו היא סוגיה מורכבת שטומנת בחובה התנגשות בין חוק העונשין, שאוסר חשיפת חלקים מוצנעים מגופו של אדם בפומבי ובין זכותה של אישה לחשוף את חלקה המוצנע לצורך מטרה לגיטימית, שהיא הנקת בנה עצמה ובשרה. "שתי זכויות אלו הן זכויות בסיסיות שלהתנגשותן אין מענה משפטי חוקי ולכן, ברוב המקרים השאלה המרכזית היא שאלה מוסרית, לפיה ישפוט כל אחד".  

 

מהן זכויות בעל עסק בעניין זה?

כבעל עסק מותר להעיר לאשה מניקה על אי נעימות שנגרמת לציבור, בדומה להערה על עישון, טרם חקיקת החוק. 
מאידך, אם האישה מסרבת להתייחס לבקשה, בעל העסק אינו יכול לסלקה, אך הוא יכול לנסות להזמין משטרה, בתקווה שתאכוף את בקשתו.  
לסיכום, ניתן לומר כי אין ספק שמדובר בסוגיה משפטית ציבורית שראוי כי תדון בבתי הדין ושיינתן לה מענה משפטי ברור, מפורט והולם, המכיל בתוכו את כל התשובות הנוגעות לנושא חשוב זה.