3.5 מתוך 5.0 (מספר מדרגים 4)
פסק דין תקדימי: גניבת זרע

- עודכן באפריל 2014 -

לאחרונה ניתן בבימ"ש השלום בת"א פסק הדין תקדימי, הקובע כי הנתבעת רימתה את התובע וגנבה את זרעו. פסק הדין מחדד את גבולות האחריות  המוטלת על גבר שזרעו נגזל. 

כך, בכל הנוגע ליחסים בין הגבר הנגזל לבין הקטין – מוסיף לחול עקרון "ייזהר הגבר", לפיו הגבר אחראי לתוצאות הטבעיות של מעשהו. גבר המקיים יחסי מין, לא יוכל לפטור עצמו מאחריות גם אם האמין כי האישה משתמשת באמצעי מניעה. כפועל יוצא מכך, שומה על האב לשאת במזונותיו של הקטין, אף אם הורותו והולדתו של הקטין הייתה בעוולה וללא קשר לנסיבות הולדתו. זאת, משום האחריות של הגבר לנקוט אמצעים מתאימים כדי למנוע הריון בלתי רצוי.

ככלל, החיוב במזונות קטין נקבע על פי האבהות ולא על פי אקט ההתעברות.

כלפי הקטין, אין לאדם שליטה באפשרויות הביולוגיות היכולות לנבוע מקיום יחסי מין. כך, אדם החפץ לקיים יחסי מין ללא חשש להולדת ילד – אחריותו לדאוג לנקיטת האמצעים המתאימים.

יצוין, כי באחד המקרים גבר נשוי חויב במזונות תאומות שנולדו למזכירתו, עימה ניהל רומן, אותו הגדיר כ"הרפתקה מינית" ומתוך הסכמה שהקשר לא נועד להבאת ילדים לעולם. טענת הגבר, כי בשל כך שהפך לאב בעל כורחו יש לפטור אותו מתשלום מזונות – נדחתה.

בתי המשפט חזרו וקבעו, כי אדם חייב במזונות ילדיו שנולדו כתוצאה מגניבת זרע  על ידי המאהבת, כשם שהוא חייב במזונות לילדיו החוקיים. החיוב במזונות נקבע  על פי האבהות, ולא על פי אקט ההתעברות.
כך, פעם אחר פעם קבעו בתי המשפט, כי אין לפטור מחובת מזונות ילדיו, גם כאשר מדובר במקרה של אב בעל כורחו.

יצויין, כי גבר אף אינו יכול לכפות על האישה לבצע הפסקת הריון. אי אפשר לכפות על אישה לבצע הפלה, וזכות ההולדה החיובית של האישה גוברת על זכות ההולדה השלילית של הגבר.

הטענה - גניבת זרע

לעומת זאת, ביחסים שבין הגבר לאישה - הדברים שונים בתכלית. בפסק הדין החשוב והתקדימי שניתן על ידי בית משפט השלום בתל-אביב, בתביעה בה ייצגו  עורכי הדין ורד כהן ורענן  בר - און  את הגבר, התקבלה טענת גניבת זרע.
זוהי הפעם הראשונה שבית משפט בישראל מקבל את הטענה ופוסק פיצויים לטובת הגבר על גניבת זרעו על ידי האישה.
בית המשפט קבע, שהאישה גנבה את זרעו של הגבר, הונתה אותו, הציגה בפניו מצגי שווא וביצעה כלפיו עוולת תרמית. עוד נקבע בפסק הדין, כי האישה פעלה באופן הפוגע בפרטיות התובע. 
בית המשפט פסק פיצוי של כ- 120,000 ₪ לטובת הגבר.

פסק הדין מושתת על ההבחנה לפיה יחסים בין האב לקטין – לחוד, ויחסים בין הגבר והאישה – לחוד. בהתאם לפסק הדין, גם בענייני בינו לבינה –  כאשר מוכחת הטעייה או תרמית – האישה אינה פטורה מתוצאות מעשיה, ממש כמו כל אדם אחר לגביו מוכחת עוולת תרמית.

כשם שלכל אדם עומדת הזכות לנסות להביא צאצאים לעולם, הרי שלכל אדם עומדת גם זכות לבחור מתי וכיצד הוא רוצה להביא צאצאים לעולם.
עד כמה שתהיה מובנת וחשובה כמיהת האישה לילד, אין היא מקנה לה את הזכות לרמוס ברגל גסה את זכויות הגבר, לגנוב את זרעו תוך נקיטת תרמית והונאה וניצול תמימותו ואמונו.

הטעיה, מצג שווא וחוסר תום לב

ביחסים שבין הגבר לאישה – יש לבחון האם בוצעו מצג כוזב, הטעיה, תרמית, חוסר תום לב, הפרת חוזה בלתי כתוב ביניהם (הסכימו שמדובר ביחסי מין ללא תוצאות), עוולת הרשלנות ועוד.

אם יצליח הגבר להוכיח טענות אלה (ללא קשר למישור החבות של האב כלפי ילדו), עשוי הגבר לזכות לפיצוי מהאישה, וזו לא תוכל לפטור עצמה בטענה שהגבר לא עשה שימוש באמצעי מניעה.

כך, אדם יכול  מחד  גיסא  - למצוא עצמו מחוייב במזונות בנו הקטין,  ומאידך  גיסא - לקבל פיצוי או שיפוי מהאישה שרימתה אותו, בהנחה שכך אירע.

המישור בו ניתן להעלות טענה בדבר גניבת זרע הוא המישור הנזיקי / החוזי בין הגבר לאישה (ולא בין הגבר לקטין). כלפי האישה הגבר יכול להעלות טענות בדבר מצג כוזב, הטעיה, תרמית, חוסר תום לב, הפרת חוזה בלתי כתוב ביניהם (הסכימו שמדובר ביחסי מין ללא תוצאות), עוולת הרשלנות.

אישה שהציגה מצג שווא כאילו היא מוגנת מפני הריון – מקימה נגדה עילת תביעה נזיקית או חוזית. זאת, בהנחה שיעלה בידי הגבר להוכיח את טענתו (בדבר ההטעיה / מצג הכוזב שביצעה האישה).

נטל ההוכחה, שהאשה גנבה את זרעו של הגבר, הוא כבד יחסית. במקרים רבים מתקשים גברים להוכיח את מצג השווא שהציגה בפניהם האישה.

כך למשל, באחד המקרים בו טען גבר שבת זוגו גנבה את זרעו, התברר שבני הזוג חיו יחד, ואף פנו יחד לעו"ד לצורך ניסוח הסכם ממון. באותה פגישה, הצהירה האישה על רצונה בילד משותף. בית המשפט דחה את טענת התרמית. ביהמ"ש קבע, שכאשר מתנהלת מערכת יחסים אינטימית וקיום יחסי מין ללא שימוש באמצעי מניעה, על הגבר להיות מודע לתוצאות הטבעיות של התנהלות זו.

בפסק הדין בו ייצגו  עורכי  הדין  ורד  כהן  ורענן  בר - און  את הגבר, עלה בידם להוכיח, כי הוא רומה על ידי האישה, אשר הונתה והטעתה אותו, כאשר כתוצאה מתרמית זו – עלה בידה להתעבר מזרעו. באמצעות שורת עדים, ובאמצעות חקירות נגדיות מושכלות, את האישה והעדים מטעמה, וכן באמצעות שורת מסרונים ששיגרה האישה לגבר לאחר הולדת הבן, הצליחו עורכי הדין בר-און וכהן להוכיח את התביעה, להפריך את גרסת ההגנה ולראשונה בישראל לזכות בפיצויים לטובת הגבר.