מרוץ הסמכויות - היכן יתנהל הדיון?

במצב המשפטי הקיים היום במדינה, לבית הדין הרבני ולבית המשפט לענייני משפחה יש סמכות מקבילה לדון במזונות האישה וברכושם של בני הזוג. 

לכתבות נוספות בנושא:

* על מרוץ הסמכויות - ראיון עם עו"ד אליאס עובד

* על מדרגות הרבנות?

מתחתנים? מתגרשים? - 10 דברים שכדאי לדעת

מרוץ סמכויות - מהו?

בדרך כלל הבעל מעדיף שבית הדין הרבני ידון בעניינו, ואילו האישה מעדיפה את בית המשפט לענייני משפחה. העדפות אלו מביאות לכך שכל אחד מהצדדים מנסה להקדים ולהגיש את תביעתו לערכאה שאותה הוא מעדיך. מצב זה מכונה "מרוץ הסמכויות".

בתיק שטפל בו הח"מ, ייצג הח"מ את האישה בתביעת מזונות ורכוש. הח"מ הגיש את התביעה לבית המשפט לענייני משפחה, ואז הגיש הבעל, באמצעות עורך דינו, בקשה למחוק על הסף את התביעה בטענה שהוא הקדים את האישה והגיש נגדה תביעה לבית הדין הרבני לגירושין. הוא טען שהוא כרך בתביעתו גם מזונות ורכוש. 

ההלכה היא, שכדי שייקבע שהסמכות לדון בתביעה היא לבית הדין הרבני משום שהבעל הקדים את האישה בהגשת תביעתו, צריך גם להראות שהבעל כרך בתביעתו לגירושין גם את ענייני המזונות והרכוש, ולא רק זאת, אלא שהכריכה הייתה כנה, כלומר: לא די בכריכה הזו אלא צריך להראות שהבעל אכן התכוון בכנות לכך שהוא מבקש שבית הדין הרבני ידון בכל העניינים האלה ולא שהוא ביצע את כריכת העניינים האחרים רק כדי להראות שנעשתה כאן כריכה. 

ואכן, בבקשה שהגיש בא כוח הבעל למחוק את התביעה על הסף, הוא טען שהיתה כריכה וכי הכריכה הייתה כנה. 
בעקבות זאת התקיים דיון בבקשת הבעל. הח"מ בקש לחקור את הבעל על תצהירו שבו הוא הצהיר שהאמור בבקשתו אמת. 

האם הבעל היה מודע לכריכה?

הח"מ העריך שאת הטענה טען עורך הדין של הבעל מבלי שהבעל היה מודע לעניין כריכת תביעת המזונות והרכוש עם תביעת הגירושין, והתכוון להראות שעורך הדין של הבעל ניסח את תביעת הגירושין ואת עניין הכריכה במטרה למנוע מהאישה את האפשרות לקיים את הדיון בבית המשפט לענייני משפחה. 

עוד העריך הח"מ, שגם בעת שעורך הדין נסח את הבקשה לקבוע שהסמכות היא לבית הדין הרבני ולא לבית המשפט לענייני משפחה, הוא לא שיתף את לקוחו (הבעל) בניסוח הבקשה וגם לא הסביר לו במה מדובר. על כל פנים, החליט הכותב לנסות להראות שהבעל כלל אינו יודע על מה חתם ושהתצהיר של הבעל אינו תצהיר.

הח"מ תכנן לשאול את הבעל שאלות ספורות בלבד, ואם אפשר – רק שאלה אחת או שתיים. 
הח"מ בקש, איפוא, באותו דיון לחקור את הבעל על תצהירו. 

הבעל התייצב ליד דוכן העדים, ואז פנה אליו הח"מ ושאל: "בבקשה שהגשת בסעיף 3 אתה טוען שהייתה כריכה. אמור לי בבקשה מהי כריכה?"
הייתה שתיקה. הבעל הסתכל סביבו, ואמר שהוא מבין שכריכה היא כריכה של ספר.
הח"מ אמר תודה והתיישב.

השתררה שוב שתיקה – ואז, לאחר שעורך הדין הבין את משמעות השאלה והתשובה – כלומר, שלקוחו כלל אינו יודע מה נטען בבקשה שהוא הגיש בשם הבעל, הוא ביקש לחקור את הבעל חקירה חוזרת.

הח"מ קם והתנגד לחקירה החוזרת. הח"מ טען, כי חקירה חוזרת מותרת רק במצב שבו צריך להבהיר את תשובת העד. בא כוח הבעל טען בתשובתו שאכן הוא מבקש להבהיר את תשובת לקוחו הבעל. הח"מ השיב ואמר כי תשובתו של הבעל הייתה ברורה ושאין מה להבהיר. 

השופט דחה את התנגדות הח"מ, והתיר לעורך הדין לשאול את שאלתו.

ואז שאל עורך הדין: "מה עוד מזכירה לך המילה כריכה?" הבעל היסס והשיב שהיא מזכירה לו כריך, סנדוויץ'.

ביהמ"ש - לא היתה כריכה כנה

בסוף הדיון החליט השופט לדחות את טענת הבעל וקבע שתצהירו של הבעל אינו תצהיר כלל משום שהוא אינו יודע במה  מדובר בבקשה שהגיש. מכאן, שהבעל לא הוכיח את טענתו שהייתה כריכה, ועל אחת כמה וכמה שלא הוכיח שהכריכה הייתה כנה. 

הדיון נותר אפוא בבית המשפט לענייני משפחה בתביעת האישה – תביעת המזונות והתביעה הרכושית. 

לאתר של עו"ד אילן קרייטר