5.0 מתוך 5.0 (מספר מדרגים 1)
חובת הגילוי של רופא שיניים למטופלו - עד כמה?

כולנו זקוקים מעת לעת לטיפולי שיניים. מי יותר ומי פחות. חלקנו נדרש לסתימות וחלקנו האחר נזקק לטיפולי שורש, לעקירות, למבנים ואף להשתלות שיניים.

ברשימה זו ננסה לעמוד על החובה של רופאי השיניים לספק למטופליהם הסברים על הסיכונים הכרוכים בטיפולים, לפי אופי הטיפולים השונים שהם מציעים ומבצעים.

רוצים לשאול שאלה? היכנסו עכשיו לפורום רשלנות רפואית ברפואת שיניים

רפואת שיניים - תחום המוביל בתביעות רשלנות רפואית

בשלוש השנים האחרונות (קרי, מ- 2010 ועד 2013), "מככב" תחום רפואת השיניים כמוביל את טבלת התחומים הרפואיים שבהם מוגשות תביעות רשלנות רפואית. לכל מי שהדבר נשמע בעיניו מוזר, יוסבר כי מדובר במקצוע שבניגוד לרפואה "הרגילה", ניתנו לגביו פחות פסקי דין שמבהירים מה מותר ומה אסור, התחום פחות מוסדר. יש בו פחות התמחויות, והציבור [עדיין] אינו כה בקי באנטומיה של האזורים שבהם מטפלים רופאי שיניים ובסוגי הפעולות שרופאי השיניים מציעים, ולכן גם פחות יכול לבצע ביקורת על עבודתו של רופא השיניים, בהשוואה לרופא "רגיל".

אם מכפילים את כמות התביעות ברפואת שיניים, בעלות שנאלצות לשלם חברות הביטוח עבור על כל אחת מהתביעות, מקבלים סכום גבוה מאוד, שכאמור נמצא בראש טבלת התחומים הנתבעים ברשלנות רפואית.
כדי להבין את הסטנדרטים של חובת הגילוי, יש לפנות ולהבין את האנטומיה הבסיסית של האזורים שבהם "עובד" רופא השיניים.

השיניים קשורות לעצמות הלסת באמצעות שורשים. בתוך עצמות הלסת נמצאים כלי דם שמזינים את השיניים, וכמו כן בסמוך מאד לשורשים עוברים, בתעלות מיוחדות, עצבים שמעצבבים את השורשים, אבל גם אזורים אחרים של הפנים, הן מבחינה תחושתית והן מבחינה מוטורית [תנועתית]. כלומר: ניסיון עקירה של שן שהשורש שלה נמצא מאד קרוב לתעלה בה עובר עצב, עלול להסתיים בפגיעה בעצב, ולכן באובדן תחושתי של אותו אזור שמעוצבב על ידי העצב שנפגע - דבר ש עורכי הדין העוסקים בכך, רואים דרך שגרה.

בנוסף, כאשר מדובר בלסת העליונה, הרי שיש סמיכות אנטומית מאוד גדולה בינה לבין שני חללי עצם גדולים שנמצאים משני צידי האף ונקראים סינוסים מקסילריים. לא אחת, מגיעים לעוה"ד לקוחות שעברו השתלת שיניים, אך השתל הוכנס עמוק מדי, וחדר לחלל הסינוס, דבר שיוצר פיסטולה [קשר לא אנטומי] בין חלל הפה [המלא חיידקים] לחלל הסינוס [שאמור להיות ללא חיידקים] ולכן גורם לבעיות.

חובת גילוי

אם נחזור לשאלת חובת הגילוי של רופא השיניים, הרי שבעולם אידיאלי, היינו מצפים שרק רופאי שיניים מנוסים ייטלו על עצמם פעולות מורכבות של ניתוחי שתילת שתלים וניתוחי הרמת סינוסים, ואולם הניסיון, מלמד כי לא כך הם פני הדברים, וכי במציאות גם רופאי שיניים שעברו קורס של כמה שעות או השתלמות קצרה אחרת, נוטלים על עצמם לבצע פעולות מורכבות ומקווים [על גבו של המטופל] שלא יסתבכו. הסיבוכים, למרבה הצער מתרחשים בתדירות גבוהה, ויש להם אופי תמידי המלווה את המטופל לכל חייו ופוגע באיכות החיים באופן קשה.
לכן, שאלה ראשונה שיש לשאול את רופא השיניים היא לגבי ניסיונו וכמות המקרים שביצע.

הסברים על זריקת הרדמה

לשאלת החובה לספק הסברים על זריקת אלחוש מקומי, הרי שרובנו המכריע, מעוניין לעבור את טיפול השיניים ללא כאב, ומוכן "לסבול" זריקת הרדמה מקומית, ואף מעוניין לקבל זריקה כזאת. חשוב לזכור, כי גם זריקה כזאת איננה חפה מסיכונים, וכבר התנהלה בישראל מערכה משפטית רבת שנים וערכאות, כולל בבית המשפט העליון בשני דיונים - אחד כערעור ואחר כדיון נוסף, במקרה שעסק בחדירת חומר ההרדמה מזריקת אלחוש רגילה בשיניים לכלי דם ונדידתו אל המוח תוך גרימת נזק מוחי לילדה שטופלה ( ע"א 935/95 משה רביד ואח' נגד ד"ר קליפורד ואח', פ"ד נב(4) 736; דנ"א 7794/98 רביד משה ואח' נגד ד"ר קליפורד ואח', פ"ד נז(4) 721].
ואולם, אם הוראת סעיף 13 לחוק זכויות החולה החל על היקף ההסכמה קובעת, כי היקף ההסבר חייב להיות "סביר" ולכן אין לדרוש מרופא השיניים לספר לכל אחד מהמטופלים שלו על מה שקרה בפרשת קליפורד.

טיפולים כירורגים מורכבים

אולם כאשר מדובר בביצוע טיפולים כירורגיים של עקירה [בפרט שן שהשורש שלה שנמצא סמוך לתעלת העצבים] ובוודאי כאשר עוסקים בשתילת שתלים ובפעולות כירורגיות של הרמת סינוסים, יש לדרוש מרופא השיניים סטנדרט גילוי שהוא לא שונה מכל ניתוח אחר ברפואה הכללית.
וכי מה ההבדל? הסממנים החיצוניים שניתן לראות, כגון העובדה שניתוח עורכים בחדר ניתוח עם מרדים, והרמת סינוסים מבצעים בהרדמה על כסא במרפאה, אינם מהווים שוני רלוונטי, שכן מבחינה רפואית הפוטנציאל לנזק גדול בשני המקרים, ולכן אין לתת "הנחות" לרופאי שיניים רק בשל העובדה כי את ניתוחיהם הם מבצעים באלחוש מקומי ובמרפאה, להבדיל מחדר ניתוח.

הבעייה היא, שהציבור מכיר את הניתוחים ברפואה הכללית, ויודע שהם דורשים סטנדרט אחר של הסברים [בהשוואה לטיפולים לא-ניתוחיים], בעוד שברפואת שיניים, הציבור לא יודע שהשתלת שתל או הרמת סינוסים או עקירת שן בינה, הם בגדר "ניתוח" לכל דבר ועניין.

גילוי מלא והסכמה מדעת

סוף דבר; בהתאם לחוק זכויות החולה שקובע סטנדרט הסבר על סיכונים 'סבירים' בלבד, הרי שבאותם טיפולים כירורגיים שפירטנו לעיל, יש צורך ברור בגילוי מלא ובהחתמה על טופס הסכמה מדעת כי הם בגדר ניתוחים. לעומתם, בזריקות אלחוש מקומי וסתימות רגילות או סתימות שורש, הנחת המחוקק היא כי סיכון סביר כזה לוקח על עצמו המתרפא כאשר הוא מגיע לרופא השיניים וכי הוא מבין כי באף ענף של הרפואה, לרבות רפואת שיניים, אין הבטחה להצלחה מלאה.

עוד בנושא:

רשלנות רפואית בישראל: המדריך שלכם

7 עו"ד מייעצים לכם רגע לפני תביעת רשלנות רפואית

רשלנות רפואית בקופות חולים – השיקולים שמאחורי הקלעים

שאלות גולשים ותשובות מפורום רשלנות רפואית

רשלנות רפואית: מתי זו טעות ולא רשלנות?