פרישת שופטים מכהונתם בנסיבות לא שגרתיות

בשנים האחרונות היו מספר מקרים, אם כי בודדים, של פרישת שופטים מכהונתם בנסיבות לא שגרתיות של הליכי חקירה או משמעת או תלונות על התנהגות בלתי הולמת.

רוצים לשאול שאלה? היכנסו לפורום פלילי

פברוק פרוטוקולים שגרם להדחה
השופטת הילה כהן הייתה, ככל הנראה, השופטת המכהנת הראשונה שהודחה לפני כשש שנים מכהונתה, לאחר שלא פרשה מיוזמתה. השופטת כהן הייתה שופטת בבית משפט לעניינים מקומיים בחיפה והיא הורשעה בבית הדין המשמעתי לשופטים בפברוק 14 פרוטוקולים והחלטות שיפוטיות.
היא נדונה בתחילה לעונש של נזיפה והעברת מקום כהונה, אולם בעקבות ביקורת ביוזמת שרת המשפטים דאז ציפי ליבני ועל דעת הנשיא ברק, עניינה הובא בפני הוועדה לבחירת שופטים שהחליטה פה אחד על הדחתה מכס השיפוט בחודש דצמבר 2005.

פגיעה משמעותית באמון הציבור במערכת המשפט
פרשה אחרת שנודעה בציבור בסמוך לכך הייתה בעניינה של השופטת אסנת אלון-לאופר, שופטת לענייני משפחה בבית המשפט בבאר-שבע. היא נאשמה בהזמנת פלטי שיחות הפלאפון של בן-זוגה, בכיר בשירות בתי הסוהר, בעקבות חשדה כי הוא מנהל רומן.

השופטת הודיעה על פרישתה בסמוך לאחר פרסום הפרשה, אולם הועמדה לדין בפני הרכב בית המשפט המחוזי בתל-אביב. בית המשפט המחוזי דחה את עתירת ההגנה במסגרת הסדר בין הצדדים שלא להרשיעה וגזר עליה עונש על תנאי וקנס. בית המשפט המחוזי קבע בהכרעת הדין, כי: "מעשיה של הנאשמת מהווים ללא ספק פגיעה משמעותית באמון הציבור במערכת המשפט בישראל. תדמיתם של השופטים חייבת להיות נקייה מכל רבב, והציבור מצפה מהם – ובצדק – להקפיד על שמירת החוק, בקלה כבחמורה. כאשר מתברר כי שופטת ביצעה עבירות שאינן קלות או טכניות, ניתן לשער את מידת הפגיעה של מעשים אלה באמון שהציבור רוחש לשופטיו – אמון שבלעדיו לא תוכל מערכת משפט כלשהי לפעול".

ערעורה של השופטת אלון-לאופר לבית המשפט העליון לבטל את הרשעתה בדין נדחה בחודש דצמבר 2007.
למרות שיקולים אישיים ממשיים כבדי משקל שעמדו לזכותה, נתנו השופטים את עיקר המשקל להיבט המערכתי-מוסדי ולאמון הציבור במערכת השפיטה. בהתאם לכך ציינה השופטת פרוקצ'יה כי: "כעוצמתה של אמת המידה הנורמטיבית הנדרשת מן השופט, כך היקפו של המחיר שנדרש לשלם מי שחורג ממנה... מערכת המשפט אינה יכולה שלא לעמוד על המסר הנורמטיבי-מוסרי ההכרחי המתחייב מפרשה זו, ועליה לנקוט בכלל ההרשעה, להבדיל מהחלת החריג של אי ההרשעה. שופטים המפרשים ומיישמים אמות מידה להתנהגותם של אחרים, חייבים הם עצמם בשמירת אמות המידה, לבל יטשטשו; כלל זה הוא מנשמת אפה של מערכת המשפט והשיפוט, ובלעדיו היא לא תיכון". השופטים ארבל ורובינשטיין הוסיפו כל אחד דברים ברוח דומה תוך שהצטרפו לתוצאה.

השיקול המערכתי גובר על השיקול האישי
ניכר בפרשה זו הצורך של בית המשפט להדגיש כי באיזון בין שיקוליו האישיים של השופט, שהוא זכאי להם ככל אדם העומד לדין, לבין השיקול המערכתי, גובר משקלו של זה האחרון באופן כמעט מוחלט, היות שמדובר בשופט.

באיזון המובן הזה ראוי גם לפחות לא לשכוח את צדה האחר של המשוואה: אין אנו עוסקים בשופטים מלאכים אלא בבני-אדם, וככאלה עלינו לשפוט אותם כפי שהיו הם שופטים אותנו.