חוזה.

ניר שלום, ראשית, אתנצל על העיכוב בתשובתי. לגופה של שאלתך – 1. מכיוון שלמעט חריגים ספציפיים, חוזה לא חייב להיות בכתב וניתן לכרות חוזה גם בהתנהגות, אזי, כאשר הצדדים המשיכו לנהוג לפי תנאי החוזה הקיים גם לאחר סיומו, ניתן לומר כי הם כרתו חוזה חדש, או, ליתר דיוק, האריכו את תקופת החוזה שהסתיים. 2. בנסיבות אלה נשאלת השאלה האם החוזה הוארך לתקופה של שנה נוספת, כמו החוזה המקורי או לתקופה אחרת ואולי לתקופה לא קצובה? 3. התשובה לשאלה זו תלויה בכוונת הצדדים, ו"בגמירות הדעת" (הכוונה של הצדדים להגיע להסכמה ספציפית) שלהם להתקשר בחוזה לתקופה מסוימת. 4. כוונת הצדדים הינה שאלה עובדתית שיש להוכיח מנסיבות המשך ההתקשרות בין הצדדים, ולי אין מספיק נתונים על מנת להביע דעתי עליה. יחד עם זאת, מהתיאור שמסרת אני מניח שלא היתה אמירה מפורשת של מי מהצדדים לגבי תקופת ההתקשרות החדשה, ובוודאי שלא דובר על שנה, אני מניח כי המצב המשפטי הנכון הינו כי החוזה הוארך לתקופה לא קצובה. 5. לפי פסיקת בתי המשפט, חוזה שהינו לתקופה לא קצובה ניתן לביטול בהודעה זמן סביר מראש, ואורכו של זמן סביר זה, תלוי בנסיבות כל מקרה – למשל, בשאלה האם לצורך אספקת השירות הוצאת הוצאות שונות, וכמה, האם התקשרת בהסכמים עם צדדים שלישיים, וכיו"ב. אציין כדוגמא, שבנסיבות של חוזה שהיה במקור ל 10 שנים, והוארך על ידי הצדדים בהתנהגות קבע בית המשפט כי תקופת הודעה מוקדמת סבירה הינה 10 חודשים. באנלוגיה גסה למקרה שלך ניתן לסבור שתקופת ההודעה המוקדמת צריכה להיות של כחודש, אך, כאמור הדבר תלוי בנסיבות ספציפיות רבות שאין לי נתונים לגביהן. 6. ויודגש כי אתה יכול גם לטעון כי הצדדים הסכימו לחדש את ההסכם לשנה נוספת, אך כאמור, הוכחת טענה זו תלויה בנסיבות הספציפיות, שאינן ידועות לי, וביכולת שלך להוכיח הסכמה כזו. אם אכן החוזה הוארך לשנה נוספת, ברור כי האמור לעיל לגבי תקופת ההודעה המוקדמת, אינו רלוונטי. 7. בכל הנוגע לשאלה האם היה על הצד השני לחוזה לצאת למכרז, אנא הפנה את השאלה לפורום דיני מכרזים.