חניה טעינה פריקה לא לקבלן בלבד
בפני כבוד השופטת טלי חיימוביץ 21.2.16 המערער: שאול בר נוי נגד המשיבה: מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד אתי לוי פסק - דין ערעור על פסק דין (הכרעת דין וגזר דין) של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב-יפו מיום 21.9.15 בתיק 12358065 (כב' השופט איתי הרמלין), לפיו הורשע המערער בעבירה של חניה בניגוד להוראות תמרור, לפיו החניה מותרת לפריקה וטעינה בלבד, ולסוג רכב מסויים, ונגזר עליו קנס כספי בן 500 ₪, שהוא גבוה מהקנס המקורי. המערער לא כפר בביצוע החניה בניגוד להוראות התמרור, אך טען להגנתו, כי קבלן אתר הבניה חונה במקום באופן קבוע, ברכב פרטי, ואינו נקנס, למרות שאינו עומד בכללי התמרור. המערער אף הלין על כך, שהדו"ח נרשם לו בעקבות פנייתו של הקבלן לעירייה, על מנת לפנות עבור עצמו את מקום החניה. המערער טען לאכיפה בררנית, והציג במהלך הדיון תמונות של רכבו של הקבלן עומד במקום החניה נשוא הדיון. בית המשפט קמא קבע בהכרעת הדין, כי טענה להגנה מן הצדק נבחנת בניקיון כפיו של הטוען. במקרה זה מדובר בחניה מתריסה שנעשתה באופן מכוון, בניגוד לחוק, ובתמונות הדו"ח אף נראה הנאשם נשען באופן מתריס על רכבו ונמנע מהזזתו. די בכך כדי לדחות את טענתו להגנה מן הצדק. עוד נקבע, כי חניה של הקבלן בשטח המוקצה לפריקה וטעינה, בעת ביקור באתר, מצויה בדרגת חומרה נמוכה יותר מחניה של אחר, גם אם מבחינה פורמלית מדובר באותה עבירה, שהרי הקבלן יכול להזיז את הרכב מהמקום כשמגיע רכב עבודה. לפיכך, לא מצא בית המשפט קמא, כי מתקיימת במקרה זה אפליה בדרגה המצדיקה ביטול כתב אישום, והעלאת הטענה בידיים לא נקיות, מצדיקה דחייתה. בית המשפט קמא גזר על המערער קנס כפול מסכום הקנס המקורי, נו
עם זאת, מהנסיבות שהוכחו, אני סבורה כי היא מתקיימת במידה המצדיקה הקלה בעונש. המערער הציג מספר תמונות המלמדות על כך שהקבלן חונה במקום, ואף מהראיות עולה כי הוא מזמין את פקחי העיריה כדי לאכוף את התמרור, והם נענים לכך באופן מיידי. מאידך, מעולם לא ניתן לקבלן דו"ח חניה בגין רכבו הפרטי, אשר חנה שלא כחוק במקום, כעולה מהתמונות שהציג המערער (מפירוט שהגישה העיריה עולה כאמור כי הפעם היחידה בה קיבל הקבלן דו"ח חניה בכתובת נשוא השלט, היתה במועד שהוא מאוחר בשלושה חודשים לדו"ח נשוא הערעור). זאת למרות שהמערער עצמו כן ניסה להזמין את הפקחים כדי לאכוף את העבירה של הקבלן. התנהלות זו מעוררת תחושה לא נוחה, ביחס לפעולות האכיפה של המשיבה. אוסיף, כי איני סבורה שיש מקום לאבחנה שערך בית המשפט קמא, בין דרגות החומרה של שתי העבירות (חניית רכבו של הקבלן מול חניית רכבו של המערער), שכן, בשני המקרים מתבצעת עבירה, ובשני המקרים על המשיבה לאכוף אותה, ללא אפלייה. התמרור לא נועד כדי לשמש חנייה לרכב פרטי, גם אם הוא רכבו של הקבלן. לכן, הגם שיש להסתייג מאופן פעולתו של המערער, אשר לא הסכים להזיז את רכבו לבקשת הפקחים, גם טיפולה של המשיבה בעניין אינו משביע רצון, ולא היה מקום לטעמי להעניש את בחומרה יתירה בגין מחאתו. אשר על כן, אני מקבלת את הערעור באופן חלקי, ומעמידה את שיעור הקנס על 150 ₪, לתשלום תוך 60 יום מהיום. ניתן היום, י"ב אדר א' תשע"ו,21 21 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.
שלום, מה השאלה המשפטית שלך?
שאלות נפוצות:
אלי כהן
אלה ספיר
