חניה טעינה פריקה לא לקבלן בלבד

בפני כבוד השופטת טלי חיימוביץ 21.2.16

המערער:

שאול בר נוי

נגד

המשיבה:
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד אתי לוי

פסק - דין

ערעור על פסק דין (הכרעת דין וגזר דין) של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב-יפו מיום 21.9.15 בתיק 12358065 (כב' השופט איתי הרמלין), לפיו הורשע המערער בעבירה של חניה בניגוד להוראות תמרור, לפיו החניה מותרת לפריקה וטעינה בלבד, ולסוג רכב מסויים, ונגזר עליו קנס כספי בן 500 ₪, שהוא גבוה מהקנס המקורי.

המערער לא כפר בביצוע החניה בניגוד להוראות התמרור, אך טען להגנתו, כי קבלן אתר הבניה חונה במקום באופן קבוע, ברכב פרטי, ואינו נקנס, למרות שאינו עומד בכללי התמרור. המערער אף הלין על כך, שהדו"ח נרשם לו בעקבות פנייתו של הקבלן לעירייה, על מנת לפנות עבור עצמו את מקום החניה. המערער טען לאכיפה בררנית, והציג במהלך הדיון תמונות של רכבו של הקבלן עומד במקום החניה נשוא הדיון.

בית המשפט קמא קבע בהכרעת הדין, כי טענה להגנה מן הצדק נבחנת בניקיון כפיו של הטוען. במקרה זה מדובר בחניה מתריסה שנעשתה באופן מכוון, בניגוד לחוק, ובתמונות הדו"ח אף נראה הנאשם נשען באופן מתריס על רכבו ונמנע מהזזתו. די בכך כדי לדחות את טענתו להגנה מן הצדק. עוד נקבע, כי חניה של הקבלן בשטח המוקצה לפריקה וטעינה, בעת ביקור באתר, מצויה בדרגת חומרה נמוכה יותר מחניה של אחר, גם אם מבחינה פורמלית מדובר באותה עבירה, שהרי הקבלן יכול להזיז את הרכב מהמקום כשמגיע רכב עבודה.
לפיכך, לא מצא בית המשפט קמא, כי מתקיימת במקרה זה אפליה בדרגה המצדיקה ביטול כתב אישום, והעלאת הטענה בידיים לא נקיות, מצדיקה דחייתה.
בית המשפט קמא גזר על המערער קנס כפול מסכום הקנס המקורי, נו