בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע דן בתביעה של אחות במקצועה, המועסקת כאחות במשרד הבריאות מיום 15.11.93. התובעת תבעה תשלום תוספת ותק צבאי עבור 9 שנים וחודשיים מתוך 3 שנות עבודתה, עבורן לא קבלה תוספת זאת.

רוצים לשאול שאלה? היכנסו לפורום דיני עבודה

הנתבעת ("המדינה" או "משרד הבריאות") ביקשה לדחות את התביעה מאחר שלטענתה התביעה התיישנה. המדינה טוענת, כי מרוץ ההתיישנות מתחיל במועד בו קיבלה התובעת את תלוש שכרה הראשון אשר בו לא הופיעה תוספת בעבור וותק שירות צבאי.

חוסר תום לב
השופט צבי פרנקל מביה"ד האזורי לעבודה קבע, כי משרד הבריאות פעל בחוסר תם לב , כאשר לא שילם תוספת בגין ותק צבאי לאחות המועסקת במשרד כ-19 שנה.

על זכותה לקבל את התוספת בגין הוותק הצבאי הודיע לה משרד הבריאות רק בשנת 2010, טען טענת התיישנות לגבי השנים הקודמות, והסכים לשלם  עבור 7 שנים בלבד.
 
השופט קבע, כי מכיוון שמשרד הבריאות הודה בחובתו לשלם את התוספת רק בשנת 2010 ממילא לא חלפה תקופת ההתיישנות.

כמו כן קבע בית הדין, כי העלאת טענת התיישנות מפי מעביד כנגד תביעת עובד התובע את זכויותיו במהלך עבודתו, היא התנהגות בחוסר תום לב, בייחוד בנסיבות המקרה כאשר מדובר במעביד ציבורי שלא גילה לעובד את זכויותיו.
" מן הראוי לציין, כי העלאת טענת ההתיישנות בנסיבות בהן התובעת עדיין מועסקת, מה עוד כאשר הנתבעת אינה מכחישה את הזכאות לתוספת וותק, היא התנהגות היכולה להיחשב התנהגות הנגועה בחוסר תם לב. בית הדין הארצי כבר קבע כי במקרים המתאימים צד אף יהיה מנוע מלעשות שימוש בטענות התיישנות ככל שהעלאת הטענה בנסיבות העניין תחשב כשימוש בזכות הדיונית בחוסר תום לב", כתב השוםפט בפסק הדין.

עוד נקבע בפסק הדין, שכאשר מעביד משלם תשלום לעובד מבלי לפרט את החיוב שלחשבונו ייזקף הסכום, רשאי העובד לשייך את התשלום לתקופה שמתחילת עבודתו , אף אם חלפו למעלה מ-7 שנים.

השופט העלה שאלה המצריכה עיון, האם מעביד רשאי להעלות טענת התיישנות לגבי תביעת עובד במשך העסקתו, ללא הוראה מפורשת בחוק.

לאור האמור, משרד הבריאות חויב לשלם לתובעת סכום של 18,370 שקלים עבור ותק צבאי בגין תקופת עבודה של 9 שנים וחודשיים, וכן הוצאות משפט בסך של 1500 ₪.

(ס"ע 5387-11-11 אוטמזגין נ' משרד הבריאות)