איש חיל הים שלא הורשה להיכנס למסעדה, יפוצה ב-15,000 ₪ בשל אפליה

שופט בימ"ש השלום בחיפה שמעון שר חייב את בעלי מסעדת "אזאד" בחיפה  לפצות את איש חיל הים רביב רוט, אשר התבקש לעזוב את המסעדה בלובשו מדים (בפברואר שנת 2010), בסך של  15,000 ₪ בצרוף שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ והחזר אגרת בית המשפט, בשל הפרת החוק לאיסור הפלייה במוצרים, ושירותים וכניסה למקומות בידור ומקומות ציבוריים.

רוצים לשאול שאלה? היכנסו לפורום נזיקין ותאונות

הרקע לתביעה:
התובע, שהינו איש קבע בחיל הים, הגיע ביחד עם חברתו לחיים ביום 18.02.10 בשעות אחר הצהריים למסעדת "אזאד" ברח' מסדה בחיפה, לסעוד את ליבם, כאשר הוא היה לבוש מדי צבא. אחראית המשמרת, בעת שהתובע וחברתו היו על ה-דק, המהווה חלק מהמסעדה, מסרה לתובע ולחברתו כי מדיניות המסעדה היא שלא להכניס אנשים במדים.

השופט ציין, כי אין חולק כי הדברים נאמרו בלשון מנומסת ואין חולק גם כי לא התעוררה כל מהומה במקום עצמו.
כיום המסעדה סגורה.

ביהמ"ש ציין, כי המחוקק – בנסותו להתמודד עם הבעיה החברתית של ההפליה,  לרבות כניסה למקומות אשר בבעלות פרטית, ראה לחוקק החוק ובכך להחיל את  עקרון השיוויון גם על עסקים פרטיים.

השופט הבהיר כי המחלוקת המרכזית בין הצדדים היא האם הרשימה המופיעה בחוק כוללת גם את "אי מתן  אפשרות  כניסה לחיילים  לובשי מדים". וכי סוגיה זו, לא הוכרעה באופן החלטי בבית המשפט העליון, ובבתי המשפט השונים, הן המחוזי והן השלום, המחלוקת היא מחלוקת פתוחה. השופט ציין כי כשלעצמו הוא סבור כי ראיית הרשימה כרשימה סגורה, הינה למעשה "מכת מוות" לחוק עצמו.

המסעדה נקטה מדיניות מפלה
משכך, קבע השופט שר כי הוכח גם הוכח שהמדיניות של המסעדה ובעליה, הייתה מפלה, שכן  התובע לא הוכנס למסעדה יחד עם חברתו מפאת העובדה שלבש מדים.

עוד הוסיף השופט, כי תחושתו מהסיטואציה שהתעוררה בפניו (ועל אף המכתב אשר נשלח על ידי בעל המסעדה) הינה כי : " המדיניות אשר הוכתבה על ידי המסעדה לא נבעה אכן אישית מאופיו או צורתו של התובע אלא המדים אשר מייצגים את צבא הגנה לישראל, הם אלה אשר הפריעו לבעל המסעדה ולעובדים תחתיו אשר מילאו את הוראותיו.
גם אם הדברים נאמרו בצורה מנומסת וגם אם לכאורה היה מוכן לקבל אותו ללא מדים, דווקא התנהלות זו  מצביעה שבהפליה זו של אי הכנסת אדם למסעדה נבעה רק בגין היותו לובש מדי צבא,  יש להביע מורת רוח שתחת לקרב לבבות, ותחת להוציא מהמחלוקת הפוליטית ולצערנו הבין דתית היהודית והמוסלמית  או הנוצרית, כל מקום אשר נועד להנאת הבריות (ובסוגריים אומר שכך הייתי נוהג גם אם היה נעשה מעשה דומה לאדם ממוצא מוסלמי, נוצרי, או זר, הלבוש לשם הדוגמא: ג'לבייה, או רעלה במסעדה). אני סבור כי יש לשדר לציבור גם היהודי וגם הערבי, מוסלמי, נוצרי, יהודי, או כל דת אחרת, כי הסובלנות היא הפתרון ואין בכך אמירה פוליטית, והדרך שבה נקט הנתבע מגבירה רק את החיכוך  וגורמת לסיטואציה שבה תחת להביא לשיוויון יוצרים אי שיוויון שבטוחני כי לא רצוי כלפי שני הצדדים".

רוצים לקרוא את פסק הדין? תקדין - פסק דין

(ת"א 26484-05-10 רוט נ' דיב)