בנים ממשיכים וקרטריונים

שלום רב! כאשר מוסדרת חלוקת זכויות במקרקעי יישוב שיתופי או קהילתי, לרבות ל"בני המקום" המהווים דור-המשך למתיישבים – קני-המידה לחלוקה חייבים להיות סבירים, ועומדים באמות-מבחן ציבוריות מקובלות. בהתייחס לדוגמה המובאת בשאלה הנוכחית – כלילתם של רווקים שהגיעו לגיל 35 שנה, עשויה להימצא סבירה: רווק בגיל כזה נחשב כעומד בזכות עצמו, להבדיל מצעיר הסמוך לשולחן הוריו; בית-מגורים לרווק כזה אמור לסייע לו בהקמת משפחה, אשר חשובה לא פחות מהרחבת משפחה קיימת. הבחינה בנושא איננה רק של קנה-מידה זה או אחר, אלא בשילוב בחינת מכלול הסדר החלוקה כולו. בנושא מיוחד זה, שבמרכזו זכויות רבות-ערך, חייב כל הסדר חלוקה, על תנאיו וקני-המידה שלו, להיות מאושר גם ע"י גורם המייצג אינטרסים ציבוריים: במסגרת אגודה שיתופית – החלטת האסיפה הכללית ( אין די בהחלטת ועד-הנהלה ); במישור הזכויות במקרקעין – אישור נציג הבעלים ( במקרקעי הלאום בישראל – "רשות מקרקעי ישראל" ). מי שמבקש לתקוף הסדר כאמור, כולו או חלקו, יוכל לפנות לכל גורם מתאים מאלה - לבחינה מחודשת או להתערבות. ככל שוועד מקומי מעורב בנושא ביישוב כלשהו – ניתן לפנות לשינוי עמדתו גם אל המועצה האזורית.