שופט ביהמ"ש המחוזי בחיפה יצחק כהן קבע, כי מדינת ישראל תפצה את עזבונה של מנוחה  אזרחית המדינה , (מכפר ימה ליד הישוב זמר ), שמצאה מותה כתוצאה מירי בשוגג של חיילי צה"ל לעבר מכוניתה, במסגרת פעולת שיטור שלטונית (להבדיל מפעולה מלחמתית).

השופט חייב את המדינה לשלם לעזבון המנוחה סך 620,000  ₪, שיחולק בין היורשים; בנוסף, לאמה של המנוחה, סך 120,000 ₪, והוצאות ושכ"ט עו"ד  בסך כולל של 175,000 ₪.

רוצים לשאול שאלה? היכנסו לפורום נזיקין ותאונות

הרקע למקרה:
המנוחה ילידת שנת 1955, מצאה את מותה בתאריך 17.5.2002, בסמוך לכפר שוויקה שבשומרון. מותה נגרם כתוצאה מירי, שבוצע על ידי חיילי צה"ל, לעבר מכונית פרטית בה נסעה יחד עם אמה ואחותה לכפר דיר אל-ג'וסון, על מנת לבקר את אחות המנוחה המתגוררת באותו כפר. כפר זה שוכן מעבר ל"קו הירוק" באזור המוגדר מבחינה מדינית כ"שטח B” (כלומר: שטח המצוי בשליטה אזרחית של הרשות הפלסטינית, אך תחת שליטה ביטחונית של מדינת ישראל).

בסמוך לכפר שוויקה, נסעה על הכביש שיירה שמנתה שלושה כלי רכב צבאיים ונסיעתה יצרה שורה של כלי רכב שהשתרכו אחריה, והמכונית הפרטית בה נסעו הנשים, נסעה כברת דרך אחריה. לטענת האחות שנהגה - (התובעת מס' 3), בשלב מסוים סימן לה אחד החיילים, שישב בנגמ"ש האחרון, לעקוף את הנגמ"ש מימין. לטענתה, החלה לעקוף את השיירה מצד ימין על פי הסימן שקיבלה, ותוך כדי העקיפה נורו מספר יריות לעבר המכונית, ואז שמעה כי אחותה צועקת שנפגעה מהירי.

בית המשפט: האירוע נולד משרשרת של טעויות
השופט כהן מצא את עדויות החיילים שהעידו בפניו אמינות, וציין כי לדבריהם, בתדריך שניתן להם לפני היציאה למשימת הסיור, הופנתה תשומת ליבם לחשש מפני פיגוע באמצעות מכונית תופת, ועל רקע זה ניתן להבין את תגובתם כאשר ראו את המכונית הפרטית עוקפת את השיירה, בה בשעה שכלי רכב אחרים השתרכו מאחוריה באיטיות.

עוד קבע השופט בין היתר, כי כל האירוע כולו נולד כתוצאה משרשרת של טעויות. מנקודת המבט של החיילים, המכונית האזרחית נסעה בצורה חריגה, אך מנקודת המבט של האחות שנהגה במכונית, היא נהגה על פי סימן שניתן לה על ידי אחד החיילים, סימן שככל הנראה לא היה ברור דיו. בעקבות זאת נקלעה לתוך שיירה צבאית, מצב שלא הייתה רגילה לו, והדבר גרם לה לנהוג בצורה שלא הייתה רגילה אליה.

השופט כהן ציין, כי מידי יום המדינה מפעילה סמכויות שונות ומבצעת פעולות שונות לטובת כלל אזרחיה. בין היתר מבצעת המדינה פעולות שנועדו לשמור על הביטחון ועל הסדר בשטחי יהודה ושומרון. יש ופעולות המדינה באזורי יהודה ושומרון באות בגדר ההגדרה של "פעולה מלחמתית", כמשמעות הדבר בחוק ( חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב – 1952)  ויש שהן "פעולות שיטור".

"ככל שמדובר בנזק שנגרם כתוצאה מ"פעולה מלחמתית", אין המדינה נושאת באחריות לפצות את הנפגע. האירוע שאירע במקרה הנדון, לא אירע תוך כדי פעולה מלחמתית. את נסיעת השיירה הצבאית יש לראות כפעולת שיטור שלטונית שנעשתה באותה עת. הפעילות השלטונית שנעשתה נועדה לשרת את כל אזרחי המדינה, ובעטייה נגרם, בשוגג, מותה של אזרחית המדינה", נכתב בפסק הדין.

השופט הבהיר, כי  קשה להלום שהנפגעת לבדה היא שתישא בתוצאות הקשות ביותר של האירוע. מקום בו אדם קיפח את חייו כתוצאה מפעולת המדינה, שנעשתה לטובת כלל הציבור, ראוי הוא שכלל הציבור, קרי – המדינה, ישא בנזק, אפילו לא ניתן לומר שהפעולה הייתה רשלנית.

פסיקת פיצויים גם מבלי לקבוע אשם
השופט כהן סיכם את החלטתו לעניין פסיקת פיצויים ללא אשם  בדברים הבאים:
"נראה  הדבר, שלדעת הכול, פיצויים ללא אשם, בגין נזק שנגרם מפעולה שביצעה המדינה לטובת הכלל, הם דבר חריג. טבעם של חריגים, שיש לפרשם בצמצום. ככל שהדברים נוגעים למקרה שלפני, יש מקום להפעיל דוקטרינה זאת על רקע העובדה שקופחו חייה של אזרחית המדינה בעקבות הפעלת כלי נשק, דבר אשר טמון בו סיכון מובנה וממשי. כאמור לעיל, גם אם אניח את ההנחה הנוחה למדינה בנוגע לאופן בו פעלו החיילים, הרי שבסופו של דבר ברור, גם אם בדיעבד, שהמכונית לא סיכנה את החיילים, ולנוסעיה, לרבות המנוחה ששילמה את מחיר התקרית בחייה, לא היו כל כוונות זדון. כוונותיה של המנוחה הסתכמו בכך, שביקשה לנסוע ביחד עם אמה ואחותה לבקר אחות אחרת, המתגוררת מעבר לקו הירוק. כמובא לעיל, שיקולי צדק וחלוקת הנטל החברתי בצורה שוויונית, מצדיקים שהמדינה, שחייל הפעיל כלי נשק, תישא בתשלום הפיצויים בגין הנזק שנגרם ".

רוצים לקרוא את פסק הדין? תקדין - פסק דין

(א' 752/04 עזבון המנוחה סומיה זידאן נ' מדינת ישראל)