בעבר, חקירת עבירת מין התמקדה בעיקר בעדויותיהם של המתלוננת והחשוד, בממצאים רפואיים ובעדויות של מי שפגשו את הצדדים לפני האירוע או לאחריו. כיום קיימת כמעט תמיד עדות נוספת, שקטה אך משמעותית: הטלפון הנייד.
התכתבויות בוואטסאפ, הודעות שנמחקו, תמונות, סרטונים, נתוני מיקום, הזמנת מונית, שיחות טלפון וחיפושים באינטרנט עשויים להרכיב מחדש את השעות שקדמו למפגש ואת ההתנהלות אחריו. לעיתים הראיות הללו מחזקות את גרסת המתלוננת, לעיתים הן מעוררות ספק בגרסת החשוד, ולעיתים הן חושפות תמונה מורכבת שאינה מתיישבת במלואה עם אף אחת מהגרסאות.
בתיקי עבירות מין, שבהם השאלה המרכזית היא פעמים רבות מה התרחש בחדר סגור והאם ניתנה הסכמה חופשית, החקירה הדיגיטלית עשויה להיות מכרעת. אלא שגם כאן חשוב להיזהר ממסקנות מהירות. הטלפון מספק מידע, אך הוא אינו מספר לבדו את הסיפור כולו.
החקירה אינה מתחילה ברגע האירוע, אלא הרבה לפניו
החקירה מתחילה בדרך כלל עוד לפני המפגש. החוקרים בודקים מי יזם את הקשר, מה היה טיב היחסים, מה סוכם, היכן נקבע להיפגש ומה נאמר על מטרת המפגש. לאחר מכן נבחנות השעות שבהן שהו הצדדים יחד וההתנהלות מיד לאחר שנפרדו. האם נשלחה הודעה לחברה קרובה? האם נערכה שיחת טלפון חריגה? האם אחד הצדדים הזמין מונית, חיפש כתובת, מחק התכתבות או ניסה ליצור קשר חוזר?
כל פרט כזה עשוי לקבל משמעות. הודעה שנשלחה בזמן אמת יכולה לחזק גרסה משום שהיא קדמה לפתיחת החקירה ולשיקולים הנלווים אליה. נתוני מיקום עשויים לאמת או להפריך טענה בדבר מקום המפגש. צילום או הקלטה יכולים ללמד על מצבם של המעורבים, אך גם לעורר שאלות ביחס לנסיבות שבהן נוצרו.
הודעה בודדת אינה מכריעה בשאלת ההסכמה
עם זאת, המשפט הפלילי אינו יכול להפוך אימוג’י, הודעה קצרה או צילום בודד להכרעה בשאלת ההסכמה. שיחה מינית לפני מפגש אינה מהווה הסכמה לכל מעשה שיתרחש במהלכו. גם הסכמה בתחילת האירוע אינה מונעת מאדם לחזור בו בהמשך. מנגד, אין להתעלם מהתכתבות מלאה כאשר היא עומדת בסתירה מהותית לגרסה שנמסרה בחקירה.
גם להתנהגות שלאחר האירוע יש משמעות מוגבלת וזהירה. העובדה שמתלוננת המשיכה להתכתב עם החשוד, השיבה לו בנימוס או נפגשה עמו פעם נוספת אינה שוללת בהכרח פגיעה מינית. תגובות לטראומה אינן אחידות. יש מי שמתנתק מיד, יש מי שמנסה להבין מה אירע ויש מי שממשיך בקשר מתוך פחד, בלבול או רצון להחזיר לעצמו שליטה. לכן אין נוסחה אחת שלפיה מתלוננת “אמיתית” אמורה להתנהג.
מן הצד האחר, כאשר ההתנהלות הדיגיטלית כוללת יוזמה עקבית, תיאור חיובי של המפגש בזמן אמת או פרטים הסותרים את ליבת התלונה, על רשויות החקירה לבחון את הדברים ברצינות. החובה לחקור אינה מסתכמת באיסוף חומרים מפלילים. על החוקרים לאתר ולשמור גם ראיות העשויות לתמוך בגרסת החשוד.
מחיקת הודעות היא סוגיה מרכזית במיוחד. רבים סבורים כי מחיקה מעלימה את המידע לצמיתות, אך לעיתים ניתן לשחזר חלק מהתוכן מהמכשיר, ממכשירו של הצד השני, מגיבוי בענן או ממכשירים נוספים שאליהם התחבר החשבון. עצם המחיקה עשויה לעורר חשד, אך היא אינה הוכחה אוטומטית לאשמה. אנשים מוחקים שיחות מטעמי פרטיות, בושה, כעס או לחץ. יש לבחון מתי התבצעה המחיקה, מה נמחק והאם נעשו פעולות נוספות שנועדו לשבש את החקירה.
גם צילומי מסך אינם סוף פסוק. ניתן לחתוך אותם, להוציא הודעות מהקשרן ואף לזייף אותם. בעידן שבו אפשר ליצור תמונה, קול וסרטון מלאכותיים בתוך דקות, החקירה חייבת להתבסס ככל האפשר על המכשיר המקורי, על נתוני המערכת ועל בדיקה פורנזית מסודרת. לא די בתמונה של שיחה כאשר אין אפשרות לבדוק מה קדם לה, מה נכתב אחריה ואם היא אכן אותנטית.
לא כל תוכן במכשיר אמור להיות פתוח בפני החוקרים
לצד חשיבותו הראייתית, הטלפון הוא גם מאגר המידע האישי ביותר של האדם. יש בו שיחות אינטימיות, מידע רפואי, תמונות, נתונים כלכליים והתכתבויות עם בני משפחה. לכן תפיסת הטלפון אינה מעניקה למשטרה רשות בלתי מוגבלת לעיין בכל תוכנו. חדירה לחומר שבמכשיר טעונה בדרך כלל צו שיפוטי, ועל החיפוש להיות ממוקד, מידתי וקשור למטרות החקירה.
בסופו של דבר, הטכנולוגיה לא ביטלה את הצורך לבחון מהימנות, הקשר ונסיבות. היא רק הוסיפה שכבה חדשה ומשמעותית של ראיות. בתיקי עבירות מין, הטלפון עשוי לחזק תלונה, לחשוף סתירות או למנוע העמדה לדין שגויה. אך כדי להגיע לחקר האמת, צריך לקרוא לא רק את ההודעה הבודדת, אלא את הרצף המלא שמאחוריה.
עו”ד שרון נהרי, הוא מומחה למשפט פלילי ולעבירות מין
*המידע במאמר זה הינו כללי בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי מקצועי
** חלק מהתמונות והתכנים המופיעים בכתבה זו הוכנו בעזרת מחוללי בינה מלאכותית. אם זיהיתם תמונה או תוכן כלשהו בו אתם בעלי זכויות יוצרים, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול משימוש בו, באמצעות כתובת המייל mailto:[email protected]
