פסילת שופט - אימתי?
ע"פ הפסיקה, עילת הפסלות נבחנת באמות מידה אובייקטיביות, ואין די בתחושתם הסובייקטיבית של בעלי הדין או באי כוחם
לעיתים, כתוצאה מהחלטות ביניים שנתן השופט כנגד אחד הצדדים, או כתוצאה מיחס קשוח או מפלה שנוהג להפגין השופט נגד צד להליך, או כתוצאה מהתבטאויות של השופט המלמדות כביכול על גמירות דעתו בקשר לסכסוך, נוצרת אצל אחד הצדדים המתדיינים תחושה, כי על אף שההליך המשפטי טרם הגיע לסיומו, השופט גמר בדעתו להכריע כנגדו.
בסיטואציות מעין אלו עולה השאלה, כיצד אפשר לפסול את השופט והאם ניתן להעביר את הדיון בתיק לשופט אחר ?
סעיף 77א(ב) לחוק בתי המשפט קובע, כי בקשה לפסלות שופט יש להגיש אל השופט אותו מבקשים לפסול. על השופט לדון ולהחליט בבקשה לפסילתו לאלתר, ולפני שיתן כל החלטה אחרת בתיק.
בפסק דין שניתן לאחרונה, נדחתה בקשה לפסלות שופט אשר הגיש צד להליך. במסגרת פסק הדין סוכמו הכללים שהותוו בפסיקה לפסילת שופט.
במסגרת בקשה לסעד זמני שהוגשה לבית הדין לעבודה התקבלה עמדת משרד הח"מ ונמחקה הבקשה שהוגשה ע"י הצד השני להליך. אותו צד, אשר ההחלטה לא הייתה לרוחו, הגיש בקשה לפסילת שופט. הטעם להגשת בקשת הפסלות היה, כי לדידו של הצד השני להליך דעתה של השופטת "ננעלה" כנגדו.
כפי שמורה החוק כאמור, הבקשה נידונה על ידי השופטת שאת שפסילתה התבקשה ונדחתה על ידה (תעא 4490/10 זוקו שיווק והפצה בע"מ נ' צ'רי בקוש (לא פורסם) (2011). הצד השני לא וויתר והגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה על החלטת השופטת שלא לפסול עצמה. יצוין, כי ערעור על החלטת השופט מוגש בבתי משפט אזרחיים ישירות לבית המשפט העליון, ובמקרה שמדובר בתיק המתנהל בבית הדין האזורי לעבודה (במו במקרה דנן) לבית הדין הארצי לעבודה.
בית הדין הארצי (כבוד השופט פליטמן) דחה את הערעור תוך שהוא מקבל את עמדת משרד הח"מ וחזר על הכללים שהותוו בפסיקה בעניין פסלות שופט (עפ"ס 30638 זוקו שיווק והפצה בע"מ נ' צ'רי בקוש (לא פורסם) (2011)).
הכללים בעניין פסלות שופט
החוק קובע אמת מידה כללית לפסילת בעל תפקיד שיפוטי: "שופט לא ישב בדין אם מצא, מיזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט".
בהתאם להלכה פסוקה, עילת הפסלות נבחנת באמות מידה אובייקטיביות, ואין די בתחושתם הסובייקטיבית של בעלי הדין או באי כוחם. לפיכך, על מבקש הפסלות להצביע על נסיבות אובייקטיביות היוצרות חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט עד כי "ננעלה" דעתו של השופט. חשוב להדגיש, כי ההנחה היא שהשופט היושב בדין הינו מקצועי ומיומן ובידו לבחון את העניינים שבפניו ללא משוא פנים.
בהתאם לכך, ערכאת הערעור תתערב בהחלטתו של שופט הסבור כי בידו לנהל את המשפט באובייקטיביות רק במקרים קיצוניים. מקרים כאלה עשויים לכלול, למשל, נקיטת אמצעים חריגים נגד בעל דין או נגד עורך דין, אשר מעידים על חשש ממשי למשוא פנים, להבדיל מניהול המשפט עצמו כמתחייב מהדין, אי סבירות קיצונית בתוכנן של החלטות, כגון פסיקת הוצאות בלתי מתקבלות על הדעת או התבטאויות חריגות במסגרת החלטות. כאמור, במקרה הנדון, בית הדין הארצי לעבודה דחה את הערעור, והתקבלה עמדת משרד הח"מ, כי אין לפסול את השופטת.
בחינה אובייקטיבית
לסיכום, בטרם הגשת בקשה לפסלות שופט יש לבחון, "בעיניים אובייקטיביות", את השאלה האם מדובר במקרה קיצוני ונדיר לפיו קיים חשש ממשי למשוא פנים מצידו של השופט היושב בדין. תשובה חיובית לשאלה זו היא תנאי בלעדיו אין להגשיש בקשה לפסלות השופט. יש לזכור, כי בקשה לפסילת שופט הינה בקשה חריגה, וכמו תמיד קיים סיכון כי המבקש יחויב בהוצאות.
* "איילת רייך – משרד עורכי דין וגישור" מתמחה בקיבוצים, תאגידים ובתחום המסחרי-חקלאי.
* המידע המופיע הוא כללי בלבד ואין בו בכדי להוות חוות דעת מוסמכת או ייעוץ מוסמך.
זקוקים לייעוץ משפטי?
פנו אלינו ואחד מעורכי הדין באתר יחזור אליכם בהקדם