ביהמ"ש לתביעות קטנות בהרצליה דן בתביעה של מורה לנהיגה נגד משטרת ישראל.
ב-5.7.2010 בשעה 9:00 נהגה התובעת, ברכב המשמש אותה לעבודתה ברח' פרדס משותף ברעננה. במהלך נהיגתה שוחחה התובעת בטלפון נייד, שלא באמצעות התקן דיבור המותקן ברכב. באותה עת עמדה ניידת משטרה בצד הרחוב במושב הנהג בניידת ישב מתנדב ולצידו שוטרת. השוטרת הורתה לתובעת לעצור בצד הרחוב ורשמה לתובעת דו"ח בשל עבירת תנועה.

לגרסת התובעת, לאחר שמסרה לשוטרת את המסמכים פנה אליה המתנדב, ושאל אותה מיהו המורה לנהיגה. התובעת השיבה שהיא המורה לנהיגה והוסיפה שיש גם מורות לנהיגה. המתנדב הוסיף ושאל את התובעת של מי הרכב. התובעת השיבה שהרכב שלה, שכן של מי עוד הוא יכול להיות, ואז ענה המתנדב "שלך או של בת זוגתך". לדברי התובעת – שהינה אשה נשואה, אם לילדים, ורחוקה מהנטייה המינית שלגישתה נרמזה בשאלת המתנדב – היא לא האמינה למשמע אוזניה, וביקשה מהמתנדב לחזור על דבריו, והוא שוב חזר על הדברים.

רוצים לשאול שאלה? היכנסו לפורום נזיקין ותאונות

התובעת נפגעה מאוד, הודתה שהמתנדב התנצל, אך לדבריה לא יכלה לקבל את התנצלותו, ולקח לה מספר ימים להתאושש מהאירוע.

בעקבות המקרה, התובעת פנתה ליחידה לתלונות הציבור במשטרה. ב- 22.8.10 קיבלה התובעת מכתב מעוזרת היועץ המשפטי. במכתבה שבה העוזרת וציינה כי תלונת התובעת נמצאה מוצדקת, וכי המשטרה מתנצלת ומצטערת על עוגמת הנפש שנגרמה לתובעת.

ליעוץ בנושא לשון הרע, פנו אל עורכי דין נזיקין

המשטרה הסכימה, לפנים משורת הדין, לשלם לתובעת פיצוי בסך 800 שקלים, אך התובעת סירבה לקבל פיצוי זה. לטענת התובעת, סכום זה הוא אפסי, בהתחשב בנסיבות העניין, ובמסגרת תביעתה לביהמ"ש, היא בקשה פיצויים בשיעור של 20,000 שקלים.

ע"פ גרסת המתנדב, לאחר שהתובעת הגיבה בטענה, "מה אישה לא יכולה להיות מורה נהיגה" הוא אמר מה שאמר כשכוונתו שהרכב יכול להיות של מישהו אחר. מאחר ששפת האם שלו היא אנגלית, הוא חשב על בן זוג – spouse באנגלית – ותוך כדי תרגום יצא לו "הרכב של בת זוגך". כאשר התובעת הגיבה ושאלה מה הוא אמר, הוא חזר על הדברים שכן היא ביקשה ממנו לחזור על מה שאמר.

נגרמה עגמת נפש
השופט ד"ר שאול אבינור קבע, כי לא התגבשה לתובעת עילה לפי חוק איסור לשון הרע. נפסק, כי הדברים נאמרו לתובעת במקום מבודד יחסית, וכן שפת האם של המתנדב אינה עברית, והוא התנצל מיידית על הדברים.
יחד עם זאת, נקבע כי אין מחלוקת שלתובעת נגרמה עגמת נפש. מעבר לכך, קצינת תלונות הציבור של המשטרה הודתה כי המתנדב חרג מכללי האתיקה המחייבים אותו כמתנדב במשטרה, וזאת למרות טענת המתנדב בדבר תרגום כושל של שאלתו מאנגלית לעברית, ואף דווקא בשל טענה זו; ומשכך הוכחה לכאורה רשלנות מסוימת בהתנהלות המשטרה.

נפסק, כי התובעת זכאית לפיצוי בשל עגמת הנפש שנגרמה לה, ועל כן יש לקבל את התביעה באופן חלקי ולפסוק לתובעת פיצוי של 1,000 שקלים.

רוצים לקרוא את פסק הדין? תקדין - פסק דין
(תק (הרצ') 28235-09-10  פלונית נ' משטרת ישראל)