עו"ד ישראל קלוסקה, שותף במשרד קלוסקה גבע ושות׳ - משרד עורכי דין נזיקין המייצג תובעים בנזקי גוף, רשלנות, תביעות מול ביטוח לאומי, תאונות עבודה ודרכים ופוליסות ביטוח, כבר ראה לא מעט אנשים מהשורה שהסתבכו בגלל חוסר הבנה של דיני המיסים. בשורות הבאות הוא מצביע על המלכודות הנפוצות במערכת המיסוי הישראלית ומסביר איך להימנע מהן:
רוב הלקוחות שמגיעים אלי לא הגיעו למצב הזה בכוונה תחילה, אלא בגלל חוסר הבנה, חוסר תשומת לב או נסיבות מיוחדות, אך כל הסתבכות עלולה להסתיים בהליך פלילי. כעורך דין המתמחה בדיני מיסים ומייצג מדי יום לקוחות שמסתבכים עם רשות המיסים, חשוב לי לחשוף את המציאות המורכבת של עולם המיסוי הישראלי ולהסביר איך לא להסתבך.
במהלך שנות עבודתי פגשתי מאות מקרים של הסתבכויות מיסויות - חלקן נבעו מטעויות תמימות של אנשים שפשוט לא הבינו את מורכבות המערכת וחלקם מאדישות או מחוסר ידע בסיסי בחוק המיסים.
הרוב המוחלט של לקוחותיי לא הגיעו למצב הזה בכוונה תחילה. רוב האנשים שמסתבכים עם רשות המיסים הם לא מתחמקי מיסים מקצועיים או פושעים כלכליים, אלא אנשים רגילים שנקלעו למצב מסובך בגלל חוסר הבנה, חוסר תשומת לב או נסיבות מיוחדות. כך או אחרת, כל הסתבכות עלולה להסתיים בהליך פלילי, וזה המקום שבו הדברים הופכים למסובכים באמת.
הסתבכויות נפוצות במערכת המיסים
ההסתבכות הנפוצה ביותר שאני פוגש מתרחשת כאשר עוסק פרטי או מורשה מגלה פתאום שחסרים לו כספים בעת ביקורת רשות המיסים. הסיטואציה הטיפוסית נראית כך: מגיעים אליו פקחי רשות המיסים, עושים לו ביקורת ורואים שחסרים לו כספים, או שהספרים שלו לא מדויקים. התוצאה המיידית היא פסילת ספרים.
מה זה אומר פסילת ספרים? זה אומר שרשות המיסים מחליטה שהספרים של העוסק אינם מהימנים, ולכן היא תתעלם מהם לחלוטין ותקבע לו שומה לפי מיטב שיפוטה. במילים אחרות, במקום להסתמך על הספרים שלכם, הם יחליטו בעצמם כמה אתם חייבים להם.
הביקורת השנתית - השלב הקריטי
כאשר מגיעים לשלב הביקורת מול רשות המיסים, הם קוראים לעוסק ואומרים לו: "בוא, אנחנו רוצים לבקר את הדו"ח שלך". זה השלב שבו עורכים ביקורת ספרים מקיפה. הפקחים בוחנים כל פיסת נייר, כל הכנסה, כל הוצאה וכל תנועה חשבונית.
אם מתגלים פערים בין הדיווחים שהגיש העוסק לבין המצב בפועל כפי שהוא נמצא בביקורת, רשות המיסים אומרת: "מצאנו לך שומה לפי מיטב שיפוטה" - זוהי למעשה הודעה שרשות המיסים לא מאמינה לנתונים שלכם ותקבע בעצמה את גובה המס שאתם חייבים.
בשלב זה, חשוב להבין עקרון יסוד במערכת המיסים הישראלית: אם הספרים פסולים, רשות המיסים לא תאמין לדו"ח השנתי שלכם. הם יתחילו לנהל איתכם מה שנקרא "שיפוטת ספרים" - תהליך שבו הם מנחשים כמה אתם באמת הרווחתם על סמך נתונים חלקיים ואומדנים.
המעבר מהסתבכות אזרחית לפלילית
אחת השאלות שאני נשאל הכי הרבה היא מתי הסתבכות מיסויית הופכת למקרה פלילי? התשובה אינה פשוטה, אך יש כמה עקרונות ברורים:
סכומים משמעותיים והשלכותיהם
כאשר מדברים על משהו שאינו טכני אלא מהותי, במיוחד כשמדובר בסכומים גבוהים מעל מיליון שקל שאין להם הסבר או שלא הוצהרו, הדבר בדרך כלל יוביל גם לכתב אישום. זוהי נקודת מפנה קריטית שכל עוסק חייב להבין.
עם זאת, חשוב לזכור שגם במהלך ההליך הפלילי יכול להתברר שהדבר לא נעשה בכוונה. במקרים כאלה, ייתכן שבסוף יוחלט שלא להגיש כתב אישום כלל. זה יכול לקרות בשלב השימוע, או שרשות המיסים והפרקליטות יכולות לחשוב שמדובר בעבירה מכוונת וברמת עבירה גבוהה.
תהליך השימוע והחלטות המעקב
גם אם למרות השימוע הוחלט להגיש נגדכם כתב אישום, זה לא אומר שהכל אבוד. גם בתוך כתב האישום אנחנו יכולים להחליט שמדובר לא בעבירה מהותית אלא בעבירה טכנית. במקרים כאלה, אולי נוכל לסגור את התיק בהסדר טיעון או בהסדר אחר, או לחלופין, להמשיך להילחם עד לזיכוי מלא.
הנקודה החשובה היא שכל מקרה הוא סיפור בפני עצמו. אין שני תיקים זהים, ולכן הגישה חייבת להיות מותאמת אישית לנסיבות הספציפיות של כל לקוח.
המיתוס של "זה לא יכול לקרות לי"
אבל מה לגבי אנשים שמגיעים למצב שלא דיווחו על מיליון שקל? האם זה באמת יכול להיות בטעות? התשובה מסובכת יותר מהמוסר המוחלט או העמדה שכל אחד "יודע בדיוק מה הוא עושה". הסיפור הוא יחסי לגובה ההכנסות של כל אדם. למישהו שמרווח 50,000 שקל בשנה, מיליון שקל זה סכום עצום שלא ייתכן שהוא "שכח" אותו. אבל למישהו שמרווח עשרות מיליונים בשנה, מיליון שקל יכול באמת להיות סכום שנפל בין הכסאות בגלל רשלנות או חוסר תשומת לב.
סיפורים מהחיים: מקרה הירושה המסתורית
אחד המקרים הנפוצים והמסובכים ביותר שאני מטפל בהם הוא מה שאני מכנה "מקרה הירושה המסתורית". הסיטואציה הטיפוסית נראית כך: יש לנו אדם שמגיש עצרת הון מספר אחת ובה רשום שיש לו נכסים בשווי מסוים. כעבור מספר שנים הוא מגיש עצרת הון מספר שתיים ופתאום יש לו הפרש הון משמעותי. השאלה הגדולה היא: מאיפה הגיע ההפרש הזה?
הסבר אפשרי הוא שמדובר בירושה שהתקבלה במזומן. לדוגמה, הסבתא היתה מהדור הישן - אדם זקן מאוד שלא האמין בבנקים ושמר את הכסף שלו בבית. היא השאירה כסף במזומן - לא בבנק, לא במקום "רשמי", אלא שמור בארון או במקום מוסתר אחר בבית, כמו שהיו נוהגים לעשות פעם. פתאום יש לנכד שלה או לבן שלה מיליון שקל במזומן שהם לא רואים איפשהו ברשומות הבנק או ברכוש המדווח של הסבתא. רשות המיסים מגיעה ואומרת: "מה פתאום, זו הכנסה שלא דיווחת עליה".
הבעיה היא שלמנוחה לא היו נכסים רשומים, לא היה רכוש מדווח ולא היתה לה יכולת פיננסית ידועה להחזיק מיליון שקל. אז איך אפשר להוכיח שהכסף באמת הגיע מהסבתא? כאן נכנסת עבודת הבלשות האמיתית. אנחנו צריכים להוכיח מה שנקרא "שלילת החלופה" - איך להוכיח שלא היה לך הכנסה נוספת? זה ממש כמו לנסות להוכיח שלא עשית משהו.
יש לי תיק כזה שאני מנהל כרגע. הלקוח שלי אומר שראה את המיליון שקל הזה אצל סבתא שלו. אני צריך להביא אנשים שיבואו ויעידו על כך. ברור שכך אני יכול לשכנע את רשות המיסים, אבל הם יכולים להגיד לי: "כן, סיפורי סבתא".
והמקרה הזה עוד יותר מסובך מכפי שנשמע. בסיפור שלנו, הלקוח שם את הכסף במקום מוסתר, כדי שהוא כלל לא ישתמש בכסף כמה שנים. במהלך הזמן הזה הוא הלך לעבוד במקומות שונים ואף אחד לא שמר על הכסף פיזית. כשרשות המיסים שאלה אותו, "מי שמר על הכסף?", הוא אמר "שמתי אותו במקום בטוח, אף אחד לא יודע על זה". וכאשר הם שאלו אותו, "ואם המקום היה נשרף?", הוא ענה, "אז גם הכסף היה נשרף".
כשהסיפור נשמע מופרך אבל הוא אמיתי
זה באמת נשמע כמו סיפור מופרך לחלוטין, ואני יכול להבין למה רשות המיסים לא מאמינים לו. אבל כאן בא התפקיד שלי כעורך דין, לחקור לעומק ולמצוא את האמת. תשאלתי את בני המשפחה, הקרובים וגם הלא קרובים. דיברתי עם אנשים שהכירו את הסבתא ואולי ידעו על ההרגלים הפיננסיים שלה, והם סיפרו לי שכן, זה באמת היה האירוע, הסבתא באמת שמרה כסף בבית.
ציפיתי מבני המשפחה הקרובים - אבא שלו, אשתו וכו', שיגידו שהסיפור שלו נכון ויגנו עליו, אבל נקודת המפנה קרתה כאשר תשאלתי את האנשים שחלקו על הירושה, אנשים שלא היו בהכרח בצד שלו ואז התברר לי שגם הצד ה"שני" בסכסוך מודה ומאשר את הסיפור. הם אמרו: "כן, היה כסף במזומן. זה היה חלק מהסכסוך, חלק מהבלגאן של הירושה". זו הוכחה הרבה יותר משכנעת מעדות של בני משפחה קרובים.
מקרה ההלוואה "הבעייתית"
יש לי מקרה אחר, של מישהו שטוען שלקח הלוואות מחברים. השאלה הטבעית שרשות המיסים שואלת היא: איזה חבר נותן הלוואה של מיליון וחצי שקל? מי בכלל נותן הלוואה כזאת?
זה הפרש הון שעלה באיזו הצהרת הון, וההפרש הזה לכאורה נבע מהלוואה שהלקוח קיבל מחבר. עכשיו רשות המיסים אומרת: "בסדר, איפה מסמך ההלוואה?", ויש מסמך הלוואה. אבל אז הם שואלים: "האם זו הלוואה אמיתית, הלוואה אפקטיבית, או הלוואה שנועדה רק בשביל צורך סגירת החור הזה בחשבונות?".
זהו האתגר הגדול, איך להוכיח שכל דבר שעשיתי הוא באמת נכון ואמיתי. בתיק הזה, אגב, ניצחנו וההלוואה התקבלה כלגיטימית, אבל בתחילת הדרך רשות המיסים לא התכוונה כלל לקבל את הדברים.
העוסק הקטן והמחיר הכבד של טעויות קטנות
לא תמיד מדברים על סכומים עצומים. גם עוסק מורשה קטן יחסית יכול להסתבך בגלל פרטים קטנים. לדוגמה, עוסק פטור - סוג של עוסק קטן - אומרים לו: "אתה לא דיווחת על התקבולים שקיבלת". הוא עונה: "טוב, בסדר, כמה זה?". "500 שקל." "יאללה, אז קנס 500 שקל ונסגור סיפור".
זה נשמע פשוט, נכון? אבל מה שקורה זה שהמצב מסתבך. מתי זה מסתבך? כשמתחילים לפסול לו ספרים. הספרים שלו לא היו מדויקים בגלל הטעות הקטנה הזאת. אז פוסלים, ובפסילת ספרים הם מגדילים לו פתאום עוד שנים, ובמקום 500 שקל עוד 5,000 שקל נוספים. ואז הוא אומר: "מה, אני צריך לקחת עורך דין? עורך דין יעלה לי פי כמה מהסכום של כל הסיטואציה הזאת!", והוא צודק, לפעמים עלות הייצוג עולה על הסכום השנוי במחלוקת.
הנקודה היא שהוא יפגוש את הבעיה הזאת בסוף השנה, כשהוא מגיש דו"ח שנתי. אבל אם הספרים פסולים, אז רשות המיסים לא מאמינה לדו"ח שלו ומתחילה בשיפוטת ספרים - תהליך שבו הם מנחשים כמה הוא באמת הרוויח. זה הרגע שבו 500 שקל יכולים להפוך למקרה משפטי מורכב שעולה אלפי שקלים ויכול להימשך חודשים ואף שנים.
עיקרון הזהב: תיעוד קפדני
הדבר הכי חשוב שאני יכול להגיד לכל עוסק הוא להיות עם היד על הדופק תמיד. זה אומר שלכל דבר חייב להיות תיעוד מתאים - לא משנה מה. ירושה, הלוואה, מתנה - הכל חייב להיות מתועד כראוי עם מסמכים, חתימות, עדים ותיאור מפורט של הנסיבות.
* המידע במאמר זה הינו כללי בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי מקצועי
(צילום ראשי: שאטרסטוק)
