בימים אלה עינינו הרואות את הגעת תגובת השרשרת למשבר העולמי. במילים פופוליסטיות מנסים כלכלנים לדבר על האטה, כאשר אנו בכפר גלובאלי קטן במרכזו של מיתון מזה שנים.
חברת האופנה "מתאים לי" ספגה בקשת פירוק החברה. מר אבי מלכה, הבעלים של הרשת, מודה כי אין ביכולתו לעמוד בחוב הפסוק, ומבקש לאפשר לו "לסדר את העניין עם הספקים"- מושג חברתי שאינו בהכרח תופס בשוק משפטי.

בעלי מתאים לי רכשו בנוסף גם את אופיס דיפו, חברה שהייתה במשבר. הדרך להבראתה הייתה כרוכה בעבודת ניהול רבה. חסם נוסף להצלחה היה חוסר הבנת המנהלים של הקבוצה בניהול רשת אופנה, דבר שמצריך הבנה וידע יותר מניהול עסקי רגיל. עולם האופנה מושפע אחרת לרבות תהליך קבלת ההחלטות מאשר ניהול עסקי רגיל.

ניהול משברים עסקי
ניהול משברים עסקי אינו דומה לניהול משברים ו/או הליך ניהול סיכונים בחברת אופנה. הבנקים סובלים בתקופה זאת מביקורות חברתיות רבות בנושאי גמישות סלקטיבית במתן אשראי לעסקים, ומכאן ועד להקטנת האשראי הבנקאי הייתה הדרך קצרה. ברגע שהבנקים הצרו את צעדי התזרים לעסק, החל זה לקרוס כמגדל קלפים.
העיתונות במאמרים עסקיים ו/או משפטיים תרמה את שלה, ספקים נבהלו וכו'. מן הרגע בו נולד חוסר אמון עסקי ועד לקריסה אמיתית – הדרך הפכה לקצרה, והבנק הפסיק לכבד שיקים.

חדלות פירעון תזרימית
מלכה עצמו טוען לחדלות פירעון תזרימית, קרי: חוסר יכולת כלכלית להניע את גלגלי המרכבה העסקית. אגב, בית המשפט נעתר לבקשתו של מלכה המבקש ליצר שוויון בין הנושים, ובנוסף מבקש להמשיך להחזיק בעסק כ"עסק חי", כלומר: עסק עובד ומתפעל.
לאופיס דיפו הוצא צו הקפאת הליכים זמני – משמעות הדבר שנושים אינם יכולים לפגוע בחברה בכל דרך משפטית חוקית בתקופת הצו.

כדי להבין את גודל התהום בה נמצאים העסקים המדוברים, יצויין כי מדובר בחוב חיצוני של מעל 110 מיליון ₪, וזאת מעבר לחוב אחר הרובץ על הרשת בסך של כ- 13 מיליון המגיע לנאמן רשת ג'אמפ.
יש לזכור, כי ה"קבוצה" של מלכה כוללת בתוכה שלוש חברות אופנה: פריוט ליין, רשת ml, ורשת ג'אמפ. 

ההכנסות למול ההוצאות מהוות בעיה תזרימית קבועה לרשת. יש הטוענים, כי סכום מזומן נכבד של כ 50 /60 מיליון ₪ יוכל להבריא את החברות. משכך נשאלות שתי שאלות, הראשונה האם יש ביכולתו של מלכה להעמיד סכומים שכאלה, והשנייה אם יוכל ו ירצה לנסות שוב לאחר שכבר בזבז כ- 30 מיליון באופיס דיפו. 

כיצד ניתן להציל את הקבוצה?
כדי להציל את הקבוצה יש צורך בכמה דברים: ראשית בתזרים מזומנים, תוכנית התייעלות דחופה שתאושר על ידי בית המשפט שיעזור להשתחרר מחוזים מכבידים שאינם עוזרים אלא מקשים על תפעול יעיל. הסדר נושים כפול, מחד פריסת החוב למספר שנים, ומנגד המשך שיתוף פעולה והזרמת סחורות מהן ניזונה הרשת, שהרי אם לא תקבל הרשת במסגרת מאמצי השיקום סחורות, לא תוכל למכור.

הרשת חייבת סחורה ובמחירים זולים, משום שאם לא יראו הספקים יתרון בתהליך, מדוע להם לסכן "חובות עתידיים", ודי להם בחוב הקיים.
כרגע קיימת אי וודאות מוחלטת בעניין החברה ועתידה, שכן חלק נכבד תלוי בנושים שחלקם הגדול הוא גם ספקים של החברה.
הבנקים אינם ששים להרחיב את מעגל האשראי לחברות במצוקה. יש לזכור, כי גם אם לכולם יהיה רצון טוב, אין כל ביטחון כי הקבוצה על שלוחותיה השונות תגיב לפי הספר. במשוואה זאת קיים גם הצרכן ועולם האופנה הנו עולם זריז עד פזיז.
חוסר הנזילות בו מצויה הקבוצה אינו מוסדר, והחקיקה רחוקה מלהושיע. יובהר, כי קיימת חקיקה שיפוטית רבה בנושא המכשירה את הדרך המשפטית. ברם, חברה מנהלים בדרך חוקית אך לא לפי ספרי חוקים אלא לפי הנחות עבודה עסקיות והבנה כלכלית לעלויות המשתנות.

האופנה מתפשטת ומתלבשת חדשות לבקרים. יהיה צורך לאזן בתחילה ולדאוג ליתרות זכות גדולות בפדיון החודשי הקבוע של כל יחידת רווח בקבוצה. כיום מותגי אופנה בינלאומיים נוחתים במחוזותינו כדבר מובן מאליו. התוכל הקבוצה לעמוד בלחץ אליו נכנסה? הלחצים יגיעו מציבור הצרכנים, מהספקים, מבעלי הנכסים המשכירים לרשת חנויות, מהבנקים ועוד.