חב' וורנר הגישה ערעור על החלטת רשם הפטנטים בהתנגדות לבקשת פטנט, בה החליט הרשם לתת למתנגדת הפטנט-חב' טבע-אורכה להגשת העתק מהודעת ההתנגדות למבקשת הפטנט-חב' וורנר.
לטענת חברת וורנר, אין בסיס משפטי להארכת המועד ע"י רשם הפטנטים בשל האמור בתקנות הפטנטים. כמו-כן, ע"פ חב' וורנר הדבר עולה גם מאיזון האינטרסים והצדק להגן על זכותה הקניינית של המערערת לכך שהפטנט יירשם על שמה, כאשר למשיבה יש סעד אלטרנטיבי של זכאות לבקש לבטל את רישום הפטנט לאחר שיירשם, כאשר נזקה של המערערת הוא נזק גדול ולא נזק קטן כפי שקבע הרשם.
טבע טענה מנגד, כי פרשנות הרשם עולה בקנה אחד עם פרשנות רשם הפטנטים במשך כ-30 שנים.
יש לרשם סמכות להאריך את המועד
ביהמ"ש החליט לדחות את הערעור, וקבע כי יש לרשם סמכות להאריך את המועד.
השופט ד"ר קובי ורדי קבע, כי האיזון שרשם הפטנטים ערך במקרה זה הוא איזון ראוי. "לא ניתן להתעלם מכך כי למערערת לא היתה זכות קניין שכן היה עליה לצלוח קודם כל את הליך ההתנגדות של הציבור בפני רשם הפטנטים ואת המבחן המהותי של בקשת הפטנט. לכן, גם לא מדובר בנזק עצום שנגרם לה לטענתה שכן נשללה ממנה זכות קניין ", קבע השופט.
השופט הוסיף, כי האיזון הראוי יימצא בכך שהארכת המועד לא תינתן בקלות כדבר שבשגרה, אלא עקב טעמים מיוחדים וסבירים המצדיקים זאת בהתאם לשיקול דעת של הרשם, ותוך שימוש בכללים אלו בריסון ואיפוק כנדרש במקרים של הארכת מועד בפסיקה.
בהתאם לאמור, ביהמ"ש דחה את הערעור, וחייב את וורנר לשלם לטבע שכ"ט עו"ד בסך 30,000 שקלים.
(ע"ו 1903-09 WARNER נ' טבע תעשיות)
• ב"כ המערערת: עו"ד איתן שאולסקי
• ב"כ המשיבה: עו"ד טל בנד