קרן אפרים חיברה שיר בחרוזים לרגל חתונתה של חברתה בקיץ 2003: "זה קורה אחד למליון, כשלפתע פוגשים את האדם הנכון. חלק אומרים שזה כתוב בגורל, וחלק אומרים שזה רק מזל. למזלנו הגורל הזה היה כתוב לשנינו, ואת ברית הנישואים אנו חולקים בינינו. ולכן כאן ביום של אושרינו, נשמח אם תהיו חלק ביום המיוחד של שנינו".
השיר נכתב כלאחר יד, תוך מספר דקות, ונמסר להדפסה בבית הדפוס "דפוס יעיל".
בהמשך, התברר לקרן שבית הדפוס העתיק את השיר לצורך הפקת הזמנות לחתונות אחרות, לטענתה-לא פחות מ-12 פעמים, ובכך הפר את זכויות היוצרים שלה.
לדבריה, היא פנתה אל בעלי בית הדפוס לשלם לה פיצויים בשל ההפרה, אך פניותיה לא נענו ולכן היא הגישה תביעה לתשלום פיצויים בסך של 1,130,000 שקלים.
בית הדפוס טען מנגד, כי התביעה היא חמדנית, וכי התובעת כלל אינה הבעלים של היצירה, שכן שירים דומים הודפסו בבית הדפוס על גבי הזמנות לחתונה שנערכו לפני שנת 2003.
כן נטען, כי התביעה הוגשה בשיהוי רב, והיא הוגשה רק ארבע שנים לאחר שנודע לתובעת על הדפסת השיר על גבי הזמנות לחתונה.
זכויות יוצרים גם בשיר שאינו יצירת מופת
השופט חגי ברנר דן בשאלה, האם קרן היא אכן המחברת של השיר, והשיב בחיוב.
השופט ציין, כי העובדה שהושקע זמן קצר ביותר בחיבור השיר, היא כשלעצמה אינה שוללת את זכותה של התובעת להגנת זכות יוצרים.
הכלל הוא שדי במידה מינימלית של השקעה ויצירתיות כדי שיצירה תזכה להגנה בתור יצירה ספרותית. מאותה סיבה, הוסיף השופט, גם העובדה שהשיר שבמחלוקת איננו יצירת מופת ספרותית, בלשון המעטה, אינה שוללת את זכותה של התובעת ליהנות מזכות היוצרים בו.
באשר לסכום הפיצוי שמגיע לקרן, נקבע כי הסכום הנתבע מופרז, וכי על בית הדפוס ובעליו לפצות את קרן בסך של 87,000 שקלים.
ביהמ"ש קבע, כי בית הדפוס אמנם הפר את זכויות היוצרים של קרן בשיר, אך פיצוי זה מהווה פיצוי הולם, שכן קרן לא הוכיחה, כי נגרם לה נזק כלשהו כתוצאה מההפרה.
כמו-כן בית הדפוס ובעליו חויבו לשלם לקרן הוצאות משפט בסך 4,000 שקלים ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 שקלים.
(ת"א 18254-07 קרן אפרים נ' דפוס יעיל בע"מ)
רוצים לקרוא את פסק הדין? תקדין - פסק דין
