מיסי אגודה

שלום רב! דרישות כספיות מצד אגודה שיתופית כלפי חברים אינן מוגבלות לדמי-חבר ולהשתתפות שווה בהוצאות ניהולה – האגודה זכאית גם לתשלומים בגין שירותים שהיא מספקת, לרבות בדרישות מימון או החזר של נטל-הוצאות נוסף. גם אם דמי-חבר באגודה ניגבים בשווה מכל חבר – תשלום בעבור שירותים נוספים עשוי להידרש ולהיגבות, במקרים המתאימים, רק מאלה אשר נזקקו לכך או גרמו לצורך בהוצאה המוגברת. הוצאות נוספות או מוגברות כאלה עשויות לנבוע הן מפעילויות מוגדרות והן מניצול-יתר בולט מצד חלק מהחברים, או מתוספת מתמשכת של נטל כללי שיצרו לאגודה. מאידך, ניצול מופחת מצד חבר לא יביא להפחתה בהשתתפותו הבסיסית השווה, במיוחד בהעדר חיסכון בפועל לאגודה; הוצאות קבועות או כלליות של האגודה אינן ניתנות, ככלל, לאפשרות הפחתה כזו. יש להבהיר עוד, כי לא כל הפליה הינה פסולה: הפליה המבוססת על שוני בנתונים הנוגעים לעניין - איננה פסולה, ובלבד שההתייחסות השונה מוצדקת בנתונים השונים ותואמת את מידת השוני. לפיכך, גם לאור עקרון השוויון באגודה השיתופית – אין בהכרח הפליה פסולה בדרישה של תשלום נוסף, אשר איננה נובעת מהחברות, אלא מהתנהלות שונה של החבר עצמו; כל מקרה צריך להיבחן על-פי הכללים וקני-המידה הנזכרים לעיל. מטלותיה ואחריותה של אגודה במושב-עובדים עקב איכלוס יחידות-מגורים בדיירי-קבע ( לרוב – שוכרים ), כנזכר בשאלה, נבדלות מאלה הנוגעות לניצול יחידות-נופש - קל-וחומר, לגבי לקוחות או ספקים המגיעים אל משקי חברים: איכלוס בית במשק הוא לרוב בהיקף של משפחה: הורים וילדים; מגורים ביחידת-נופש במשק הינם, באחוז ניכר - של זוגות בלבד. דיירי-קבע מארחים אורחים, במהלך שהותם בנכס המושכר; לא כן דיירים מזדמנים, הבאים לנופש קצר-מועד. לדיירי-קבע מעמד של תושבי-המקום, וצרכיהם הינם גם במישור המוניציפאלי - בהיקף ובמיגון רחבים יותר מאלה של נופשים, תוך ניצול מתמיד של מבני-ציבור ומתקנים שבאחזקת האגודה. לרוב, לדיירי-קבע בבית כלי-רכב אחדים; נופשים מצויים יגיעו ליישוב עם רכב אחד. נוכחות דיירי-הקבע ביישוב הינה - מטבע הדברים – "אינטנסיבית" יותר מזו של נופשים. בהקשר: יחידת-מגורים המאוכלסת בדיירי-קבע מוחזקת ברציפות כל יום ובכל היממה; יחידת-נופש איננה מאוישת ברציפות, אפילו לא בעונה כולה. בנוסף, אין לשכוח את זכויות העיסוק והפרנסה של בעלי-משקים במושבים, ומהצורך לכבד כל עיסוק לגיטימי הנעשה על-ידם במשקיהם, לרבות ניהול צימרים לנופש. השכרת בתים במשקים הינה סוגייה בפני עצמה – לא לפרנסה כזו נועד המשק. אך גם מי שסבור, כי טעם זה אינו יוצר אבחנה מספקת בין שני סוגי השימושים – אינו יכול להתעלם ממכלול ההבדלים המפורט לעיל, אשר אף בהם אין כדי למצות. השאלה הנוכחית נראית כנוגעת לצד העקרוני של דרישת-האגודה, ויש להניח כי שיעור החיוב הנדרש אינו חורג מהסביר. גם אם קיים בסיס ראוי לעצם הדרישה הכספית המיוחדת - ביסוס תואם צריך להיות גם לשיעורה.