מה בין הסגת גבול, פלישה או השתלטות כששכן חדש מנסה לנכס לעצמו חצרות מסביב לדירתו הנחשבות לשטח משותף של כל דיירי הבניין?

שכן חדש קנה דירה פינתית בקומת קרקע המוקפת בחצרות בשטח כולל של כ-400 מ"ר ורוצה לספח אותן כשטח פרטי בלעדי שלו. השכנים מתנגדים לסגירת החצרות, וככל שהסכסוך מסלים גם לאפשר לו לקבל אישורי בנייה להרחבת דירתו (המחייבים את חתימת השכנים על הסכמתם לכך). השכן משכיר את הדירה ובכל פעם מרמה את הדיירים השכירים במידע שקרי שלפי החצרות שייכות לו כביכול והוא "מרשה" להם לסגור אותן, ועל רקע זה מתחדשים הסכסוכים עם השכן וגם עם הדיירים השכירים. כעת נכנסה דיירת חדשה שהודיעה לשכנים שהיא מתכוונת לסגור את החצרות ולנכסן לדירתה, והמשטרה המעורבת בעניין טוענת שהדרך היחידה לטפל בכך היא לפנות לבית המשפט (לאחר שהחצרות ייסגרו! כביכול אסור לשכנים לפרק את הגדרות או החומות שייבנו בזמן אמת). ברור שניתן לפנות לבית המשפט לאחר שהמטרד יקום, אבל האם לא עומדת לשכנים הנפגעים הרואים שחצרות משותפים לכולם נגזלים מתחת לאפם הזכות לפרק את המטרד? ושתי שאלות נלוות: צו מניעה בעניין כזה - באיזו ערכאה צריך או עדיף ומה האגרה? האם השכן ישלם הוצאות משפט אם יפסיד? והאם יש בסיס לבקשת צו נגד הטרדה מאיימת, היות שהשכן לא בוחל בשום אמצעי כדי לאיים על השכנים, מאיים לחסל את כל מה שנמצא בחצר המשותפת (צמחיית נוי ועציצים, סלעייה וכדומה, ואפילו לחסל את החתולים בחצר) ומסית את דייריו לעשות שימוש לא חוקי בחצרות. דיירת קודמת אפילו ניסה להסית שתשלח כלב מסוכן שהיה לה בשכנה ובחתולי החצר שהיא מאכילה.