• 19 בנובמבר 2015

    משפט בגין תאונת דרכים

    בעוד כ 10 ימים אני מוזמן להקראה נוספת בגין תאונת דרכים בה אני והנהג השני פנינו לבדיקה רפואית.
    התאונה היתה בצומת בכביש דו מסלולי עם שטח הפרדה,בו הרמזור היה מקולקל והבהב בצהוב, אני פניתי שמאלה ורכב שבא במסלול הנגדי פגע ברכבי.
    סעיפי האישום הם :
    1. אי מתן זכות קדימה לרכב הבא ממול תקנה 68
    2. נהיגה רשלנית סעיף 62( 2) לפקודת התעבורה.
    3. התנהגות הגורמת נזק וחבלה לגוף עבירה לפי תקנה 21(ב)(2)
    בהקראה הראשונה הציע התובע שאבוא עימו בדברים הסכמתי בפני השופט, בפגישה עם התביעה ביקשתי להחליף את סעיף 62(2) לפקודה בסעיף 21ג לתקנות התעבורה שבה אין חובת פסילה
    אך התביעה סרבה
    בהקראה בכוונתי להודות בכל העובדות, אל לא להודות בסעיף 62 2 , ולהביע הסכמה להודות בסעיף 21ג. ובהמשך להסתמך על עברי הדל ביחס לתקופה הארוכה בה אני נוהג, במטרה להנצל משלילה
    נוספת על הפסילה של 60 יום ע"י קצין מישטרה שכבר ריציתי.
    איני לוקח עו"ד מכיוון שהעובדות ברורות, ועלותו ביחס לעונש הצפוי לא כדאית.
    בכוונתי להסתמך על תקדימים של בתי מישפט לתעבורה בהם הוחלף סעיף 62 2 ב 21ג.
    בפרט פסק דינו של השופט אברהם טננבוים מירושלים
    שאלותי :
    א. האם סעיפי האישום חייבים להיות מבוססים רק על עובדות כתב האישום,
    ב. האם הודאה בעובדות אל לא בסעיף 62 2 מייתרת לחלוטין את הצורך בהוכחות, או שיש מצב בו השופט יקבע הוכחות בכל זאת.
    ג. האם יש איזה טיפ נוסף שכדאי לנקוט בו.

    19 בנובמבר 2015