גרמתי לתאונת שרשרת בפקק על גשר רוקח. והואשמתי באי שמירת מרחק ןברשלנות. האם זה מוצדק? למרות שנהגתי כששתי ידי על ההגה והמבט קדימה לתנועה.

העובדה היא, שגרמתי לתאונת שרשרת בפקק צפוף על גשר רוקח. 3 מכוניות שלפני נפגעו. בזאת שלפני אף הנוסע שליד הנהג התלונן מיד על כאבים ומעט לאחר מכן גם הנהג ושניהם נסעו לבית חולים להיבדק. הואשמתי באי שמירת מרחק והחוקר אמר שאוזמן למשפט. כשראה שכל כך נבהלתי אמר שאוליאוזמן למשפט או משהו כזה (ריכך את התגובה שלו) אמר שאם יהיה משפט יודיעו לי. לא קיבלתי זימון מהמשטרה ונשפטתי שלא בפני. רק לאחר מתן פסק הדין הגיע מכתב רשום שנמסר ידנית. הגשתי בקשה לביטול גזר הדין וגם תשובה זאת הגיעה מבית המשפט ונמסרה לאחד מבני הבית ביד. מה שמפריע לי בתביעה הזאת 1. זה שבית המשפט לא מאמין לי, שלא נשלח אלי זימון למשפט. (למרות שבדואר וגם בבית המשפט רשום שבמשך 30 יום לא דרשתי את המכתב. רק שאיך יכולתי לדרוש אם אף אחד לא ידע אותי על המכתב הרשום. פתק לא היה לי בתיבה. אני עוקבת אחרי הדואר יום יום ואפילו כמה פעמים ביום כשאני יורדת עם הכלבים גם צהרים וגם בערב). 2. שאני מואשמת באי שמירת מרחק בפקק. כמה מרחק אפשר לשמור בפקק? הסיטואציה באותו רגע שהתנועה התחילה שוב ונתתני גז ואז קלטתי שבעצם שוב זה נעצר. אבל לצערי קצת לחץ, פניקה באותו רגע ולחץ לעצור במפתיע ושהרכב מאחורי יספיק לעצור. לרגע החליקה לי הרגל וקצת התבלבלתי עם הדוושות והרכב שלי נעצר בסופו של דבר על הרכב שהמרחק בינינו ברגע שלפני העצירה היה משהו כמו 3-4 מטר (בהנחה שאני יודעת לאמוד נכון את המרחק). אז עם כל הבלבול התבזבז זמן יקר עד לעצירה הסופית. בינתיים איך שזה עומד עכשיו, לאחר מכתב לשופט דן סעדון. בוטל גזר הדין שכלל שלילה ל-3 חודשים ועל תנאי למשך שנתיים וקנס 1600 ש"ח. בהחלטה המחודשת השופט כתב: "נגדה נגרם עקב רשלנותה (או בלבולה לפי הגדרתה)מכאן שהמבקשת מודה כי נהגה בחוסר זהירות ולא שמרה מרחק כמתחייב. במצב הדברים האמור נכון היה לדחות בקשה זו. עם זאת וככל שהמבקשת מעוניינת לשטוח טענותיה בבית המשפט אני סבור כי נכון להתנות זאת בתשלום הוצאות בסך 750 ש"ח לטובת אוצר המדינה וזאת עד 20.7.17 באחריות המבקשת לקבל שובר לתשלום ההוצאות ממזכירות בית משפט זה. בכפוף לתשלום ההוצאות יבוטל פסק הדין ויקבע מועד לדיון מחודש בתיק." לא נוח לי שנאמר שאני מודה. אם החוקר אמר שאי שמירת מרחק זה באחריותי ואני אשמה כי כך אומר החוק איך אני יכולה להתווכח עם זה? אבל אני לא רואה את עצמי אשמה. איזה מרחק יכולתי לשמור בפקק? היה בינינו בין 3 ל- 5 מטר. ברגע התאונה התפללתי שלא יכנסו בי מאחור (גם זה אולי עקב מעט שלא לחצתי במלוא הדושה על המעצור. אולי כדי לתת לו את ההזדמנות לעצור לא עלי. - יש כל כך הרבה החלטות לעשות ברגע אחד.) לשופט כתבתי שאני מצטערת על התאונה ובמיוחד שנפגעו בה שני אנשים ושהתאונה טפשית, אולם זה לא אומר שאני מודה. עשיתי כל מה שאפשר שלא יקרה. שתי ידיים על ההגה כי כך אני תמיד נוהגת 10-2. עיניים על הכביש אלא אם כן עלי להביט במראות כדי לבחון את התנועה מהצד או מאחורי. תמיד מרוכזת ודרוכה בנסיעה. הלך הרוח שלי באותה נסיעה קצת הייתי באופוריה כי יצאתי לנסיעה מהבית מהוד השרון לתל אביב, כי סוף סוף החלמתי מניתוח טחורים.ויחד עם זאת לפני שעליתי לגשר הייתי מוטרדת שאני לא יודעת איפה אחנה בכיכר אתרים שלשם רציתי להגיע. והצטערתי שאני עומדת לעלות על הגשר כמו שאמר הוויז ושלא המשכתי בנתיב הישר כי בין כה אני רוצה להיכנס לחניון לנמל לבדוק בגוגל מה אפשרויות החנה בכיכר האתרים. דרך אגב לחוקר אמרתי 'שאני לא מבינה איך קרתה התאונה ומה שיכולתי להסביר לעצמי זה שאולי הייתי מוטרדת בעניין החניה.' תודה רבה