פסק הדין בעניין דייגי הקישון

החלטות השופט נגועות באי סבירות קיצונית (וזה בלשון המעטה). לדוגמה: דיגים שהיו שותפים מלאים באותן ספינות דייג וחילקו את העבודה ביניהם בשבוע אתה בים ושבוע אני. השופט החליט כי לאחד הוא מאמין שהיה דייג והשני לא. (כמו אברהם נשר ושמעון קאופמן), כך גם אבי. מעולם לא היה דייג ומקום עבודתו לא היה מעולם במעגן הדייג. ועוד.. דוגמה נוספת - אם בין השנים 2003- 2001 כשהוגשה התביעה - היה עלינו להוכיח כי המתכות המזהמות את הקישון שהוזרמו על ידי הנתבעים - מזהמות. אז עדיין היה קשה להוכיח. כיום ישנם מחקרים בדוקים, מוכרים וידועים שהמתכות הללו מזהמות וגורמות באופן ישיר למחלת הסרטן. השופט סירב לקבל עדויות מדעיות אלו והסתמך אך ורק על הידוע לנו עד 2003 בלבד. כלומר? הוא דן לפי הידוע וכלי המדע שהיו אז. בקצרה? פשוט "תפר" לנו תיק. לקבוצה קטנה של דייגים(9 במספר) ומהם כאלו שלא היו דייגים - האמין והטיל עליהם 50 אלף ש"ח תשלום הוצאות. היתר 138 אלף ש"ח (קצת פחות). ויש טענות משפטיות אחרות. מעוות לגמרי.... שוב בית המשפט מצדד בהון שלטון ...