התייחסות

שימי לב שהפסיקה בדיני הנזיקין בנזקי גוף במיוחד באבות הנזק של הפסדי כושר השתכרות אכן מבדילות בין נפגעים שונים. כך למשל פיצוייו של צעיר שלפניו שנות עבודה רבות יהיו גדולים בהרבה מפיצוייו של מבוגר קרוב לגיל הפרישה. כנ״ל גם לגבי נפגע בעל שכר גבוה לפני פציעתו לעומת בעל שכר נמוך. ההנחה המשפטית בדיני הנזיקין היא להעריך פיצוי כספי שיהיה בו כדי להחזיר את המצב לקדמותו ככל האפשר. נניח ששניים נפגעים באותה תאונה. האחד מנהל המשתכר 10000ש״ח בחודש והשנייה עובדת זרה המשתכרת 4000 ש״ח. שניהם בני אותו גיל ולשניהם אותם אחוזי נכות ואותו אי כושר. האם לשיטתך צריך לפצות את המנהל לפי אמות המידה של העובדת הזרה? או להפך? לפצות את העובדת הזרה בפי שתיים מנזקיה? לכן המילה ״גזענות״ לא נכונה. היות ובמרבית המקרים הפסד כושר ההשתכרות הינו אב הנזק הגדול ביותר ברור שסכום הפיצוי הכולל של נפגעים מתחומי עיסוק מגוונים יהיה שונה זה מזה ובהבדלים גדולים. כך למשל לא תראי הבדלים בפיצויים בגין נזקים לא ממוניים עבור עגמת נפש כאב וסבל. שם הפיצוי זהה ומחושב לפי גודל הפגיעה ללא כל הבחנה בין ישראלי לזר.

תודה,שיכנעת אותי ובכל זאת כאשר לדוגמא מדובר בנכה נפש שניפגע קשה בתאונה ,הוא לא השתכר לפני כן וסיכויי השתקמותו קלוש ביותר ואף על פי כן יקבל פחות מימנהל שהשתכר 10000שח

כפי שהסברתי קודם אם לנפגע לא היה כושר השתכרות לפני התאונה הוא לא יפוצה עבור הפסד השתכרות שכן התאונה לא יצרה הפסד כזה ולכן גם לא מגיע פיצוי כספי על כך.