הפגנה פרו פלסטינית ברומא, איטליה, מאי 2025. צילום: שאטרסטוק
גל האלימות והתקריות נגד ישראלים באירופה מעורר שאלות משפטיות מורכבות בנוגע לאחריות המדינות המארחות ולזכויות האזרח הישראלי בחו"ל. פרופ' איתמר מן, מומחה למשפט בינלאומי, מנתח את הסיבות לתופעה המבהילה, את המשמעויות החוקיות ואת הכלים המשפטיים העומדים לרשות הנפגעים.
"המדיניות הנוכחית של ישראל לטשטש את ההבדל בין אנטישמיות לביקורת לגיטימית תוריד בהדרגה את המשמעות שתינתן למדינות שונות לאנטישמיות אמיתית וחמורה", הוא מזהיר בראיון.
בעוד התקריות נגד ישראלים באירופה מתרבות ומחריפות - מהתקפות פיזיות ברודוס ועד לתלונות פליליות נגד חיילי מילואים בהולנד ובלגיה, עולות שאלות משפטיות יסודיות על אחריות המדינות לשמור על ביטחון האזרחים הישראלים. האם ניתן לתבוע את המדינות האירופיות על כשלון במתן הגנה? מהו המעמד המשפטי של תלונות נגד חיילים לשעבר? כיצד ניתן לפעול משפטית נגד ארגונים הפועלים לפגיעה בישראלים?
פרופ' איתמר מן, מומחה בולט למשפט בינלאומי וזכויות אדם, חושף בראיון מיוחד את המורכבות המשפטית של התופעה, מנתח את הכלים החוקיים העומדים לרשות ישראל והנפגעים ומסביר מדוע הגל הנוכחי מהווה אתגר חסר תקדים למשפט הבינלאומי.
מבחינה משפטית, מהי האחריות של מדינות אירופאיות כלפי אזרחים ישראלים הנמצאים בשטחן? האם קיימת חובה חוקתית או בינלאומית להגן עליהם?
פרופ' מן: "בכל מדינות אירופה ישראלים נהנים מהגנה מפני הפליה על בסיס לאום, הן במסגרת דיני האיחוד האירופאי, הן במסגרת דיני זכויות האדם של מועצת אירופה והן במסגרת המשפט החוקתי המקומי. חשוב להבין שדינים אלה ככלל חלים לא רק על המדינה אלא גם על עסקים כדוגמת מסעדות או בתי מלון.
"המשמעות היא שאם וכאשר אנחנו נתקלים בהפליה מסוג זה, יש לנו זכות תביעה ואנו יכולים גם להזהיר את העסק הרלוונטי מפני תביעה אפשרית. בנוסף, אם ישראלים נתקפים על רקע לאומי או על רקע דתי, תקיפה מסוג זה עלולה לעלות כדי פשע שנאה, שהוא פשע חמור יותר ורשויות האכיפה מחויבות להתייחס אליו ככזה".
התלונות הפליליות נגד חיילי מילואים ישראלים בהולנד ובבלגיה מבוססות על עקרון השיפוט האוניברסלי. מהו הבסיס המשפטי לעיקרון זה ומה גבולותיו החוקיים?
"עקרון סמכות השיפוט האוניברסלית קובע שכאשר מדובר בחשדות לביצוע מלחמה, פשעים נגד האנושות, או עבירת רצח עם, כל מדינה רשאית לחקור ואף להעמיד לדין נאשמים. אחד התקדימים החשובים שביססו עקרון זה הוא משפט אייכמן. כזכור, בשנת 1960 אדולף אייכמן נחטף בידי המוסד מארגנטינה והובא לירושלים, שם נשפט הן במסגרת המשפט הישראלי והן במסגרת המשפט הבינלאומי בגין עבירות שעשה בתקופת גרמניה הנאצית.
"מטרתו של העיקרון להביא לדין חשודים בעבירות החמורות ביותר שיש לאנושות כולה אינטרס, לפי התיאוריה, להעמיד בגינן חשודים שיש לחובתם די ראיות. אלא שהעיקרון חל גם בעבירות חמורות פחות מאלו של אייכמן, כולל פשעי מלחמה לכאורה של חיילים ישראלים שיש בעניינם ראיות כדוגמת התרברבות ברשתות בעניין פגיעה מכוונת באזרחים ובמבנים ובתשתיות אזרחיות.
"המגבלות על עיקרון זה הן מגבלות ההליך ההוגן. אם מדינה איננה עומדת במבחני ההליך ההוגן כפי שהתקבלו במשפט הבינלאומי, היא אינה רשאית להעמיד לדין חשודים במסגרת הסמכות האוניברסלית. השאלה מהו הליך הוגן זוכה בפועל לתשובות שונות במערכות משפט שונות וישנם הבדלים במסגרת זו בין הדינים שלנו ובין דיני מדינות אירופאיות שונות. אם וכאשר יוחלט להעמיד לדין ישראלים במסגרת סמכות שיפוט אוניברסלית, אין לי ספק שיהיו טענות במסגרת זו".
ארגונים כמו "קרן הינד רג'אב" פועלים באופן שיטתי נגד ישראלים באירופה. האם ניתן לפעול נגדם משפטית, ואם כן, באילו כלים?
"פעולה למען העמדה לדין במסגרת סמכות שיפוט אוניברסלית היא כשלעצמה פעולה חוקית ולגיטימית. מובן שאם ארגון רלוונטי כלשהו משתף פעולה באופן פעיל עם ארגון טרור המוגדר ככזה בדיני המדינה הרלוונטית, ניתן להתלונן על כך ורשויות האכיפה מחויבות, בנסיבות מסוימות, לפעול. כך לדוגמה ארגון החמאס מוגדר כארגון טרור כמעט בכל מדינות אירופה, ולפיכך קבלת כספים ממנו איננה חוקית. יצוין שאין לי מידע על פיו ארגון רלוונטי כלשהו מעורב בפעילות לא חוקית, ואפשרות זו ניתנת כאן אך ורק כדוגמה תיאורטית".
כיצד ניתן להבחין משפטית בין ביקורת לגיטימית על מדיניות ישראל לבין רדיפה אנטישמית בעלת אופי פלילי?
"רדיפה אנטישמית היא בעלת גוון של פגיעה ביהודים באשר הם יהודים או בנכסים תרבותיים וסמלים יהודיים. כך לדוגמה, כאשר אדם נתקף כי הוא חובש כיפה, אין ספק שמדובר בפעולה אנטישמית. כאשר בית כנסת או בית קברות יהודי נתקף, באותו האופן, מדובר בפעולה אנטישמית מובהקת. כל אלו בעלות אופי פלילי.
"ביקורת לגיטימית על מדיניות ישראל היא ביקורת שמתמקדת בפעולות של מדינת ישראל. כך לדוגמה טענות לפיהן ישראל מרעיבה את תושבי עזה, או טענות דומות להן, אינן ביקורות אנטישמיות, כי הן מכוונות כלפי ישראל כמדינה או כלפי מנהיגים ישראלים, ואינן מכוונות כלפי יהודים כיהודים. אציין בהקשר זה, לצורך שקיפות, שאני עצמי השמעתי ומשמיע ביקורות מסוג זה, ובוודאי שאני יהודי ודוחה כל צורה של אנטישמיות בצורה החד משמעית ביותר.
"בשנים האחרונות הולך וגובר הניסיון לומר שביקורות על ישראל, לפיהן המדינה אינה לגיטימית, או שאין לה לגיטימיות כמדינת יהודים, גם הן מוגדרות כאנטישמיות. אלא שלדעתי ולדעת רבים אחרים, הרחבת הגדרות האנטישמיות בצורה כזו היא טעות קשה. היא פוגעת בחופש הביטוי גם כאשר אין הכוונה לפגוע ביהודים. היא גם פוגעת בכך שיהודים רבים, דתיים וחילונים, כלל אינם רואים את עצמם ציונים, וגם זו עמדה לגיטימית.
"חשוב גם להבין שעצם זה שצורה של פגיעה בישראלים איננה 'אנטישמית' לא הופך אותה למקובלת. כפי שהדגשתי בתשובתי הראשונה, ישראלים מוגנים מפני הפליה ומפני פגיעה על בסיס לאום. כך למשל, פגיעה אלימה באדם כי הוא ישראלי שמדבר עברית כשפת אם אינה בהכרח פגיעה אנטישמית. אבל זהו פשע שנאה ויש לפעול נגדו בחומרה".
האם למדינת ישראל יש כלים משפטיים להגן על אזרחיה בחו"ל מעבר לפעילות דיפלומטית? האמנם ניתן להפעיל "הגנה דיפלומטית" במקרים אלה?
"מדינת ישראל יכולה להגן על אזרחיה בחו"ל באמצעות כלים דיפלומטיים. ככל שיש בידי מדינת ישראל ראיות או אמצעי חקירה שיכולים לסייע לרשויות לאכוף את חובותיהן להגן על ישראלים, מדינת ישראל גם יכולה לתמוך באכיפה מסוג זה".
מהו המעמד המשפטי של הזכות לתיירות ולתנועה חופשית של ישראלים לאור התקריות? האם מדובר בהפרת זכויות יסוד?
"אין במשפט הבינלאומי זכות מוכרת לתיירות. הזכות לתנועה בינלאומית היא, לצערי, זכות מוגבלת. כדי להדגים הגבלה זו משפטנים לעתים קרובות מדברים על הזכות המוכרת לצאת ממדינה, אך במקביל היעדר החובה של מדינה אחרת לאפשר כניסה אליה. יחד עם זאת, במידה שיוכח שמדינה מסוימת איננה מממשת את חובתה להבטיח לישראלים, יהודים או בני כל דת אחרת, את הזכות להגנה מפני הפליה ולביטחון הגוף והרכוש, מדובר בהפרה של זכויות יסוד.
"המבחן הרלוונטי הוא האם מדובר במקרה מבודד כזה או אחר, או במערכת שבאופן שיטתי מפלה ישראלים או יהודים לרעה. אם וכאשר יהיו ראיות להפליה שיטתית לרעה של ישראלים, ללא ספק ניתן יהיה לומר שמדובר בהפרת זכויות יסוד".
בעקבות פסיקת בית הדין בהאג נגד ישראל, כיצד משפיע הדבר על המעמד המשפטי של ישראלים בחו"ל ועל יכולתם לקבל הגנה משפטית?
"בהליך שפתחה דרום אפריקה, בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג מצא בשלב הסעדים הזמניים בין ינואר למאי 2024 שישנן ראיות, ברף נמוך יחסית, לכך שייתכן שישראל תבצע רצח עם. לצערי, מאז הראיות הרלוונטיות נערמו במידה רבה, הן במסגרת המדיניות בשטח והן במסגרת אמירות של בכירים במדינת ישראל שלא זכו לתגובה של המערכת המשפטית בישראל. כעת, מסד הראיות נגד ישראל בגין הפשע החמור ביותר הוא מוצק. אלא שהסוגיה בתיק זה היא אחריות המדינה, ולכן אין לכך השפעה ישירה על ישראלים. יחד עם זאת, הממצאים של בית הדין אינם מטיבים את מצבם של בכירים ישראלים וקצינים החוששים מהליך פלילי אישית נגדם.
"במקביל, בין הדין הפלילי הבינלאומי, שגם הוא בהאג, הוציא צווי מעצר נגד שלושה בכירים בחמאס (שישראל בינתיים הרגה) ונגד בנימין נתניהו ויואב גלנט. צווים אלה יכולים להתרחב גם לבכירים אחרים הן בממשלה והן בצבא, אך אין לכך בשלב זה סימן קונקרטי. הליכים אלה עלולים להשפיע לא על ישראלים בכלל אבל כן על מי ששירתו בעזה ובפרט מי שנאספו נגדם ראיות קונקרטיות לביצוע פשעי מלחמה. קצינים וחיילים אלו, בין אם הם בשירות פעיל ובין אם השתחררו, עלולים להיות מתושאלים על ידי רשויות המדינה בנמלי תעופה למשל. מדינות יכולות להעביר את תיקיהם לבית הדין הבינלאומי הפלילי, או לבחור לחקור ואולי אף להעמיד לדין באופן עצמאי".
חברות תעופה ובתי מלון מפלים לעתים ישראלים. מהו הבסיס המשפטי לתביעות נזיקין במקרים אלה ומה הם סיכויי ההצלחה?
"כפי שציינתי, הבסיס המשפטי של תביעות אלו הוא הדינים למניעת הפליה. באופן עקרוני כאשר יש ראיות מבוססות לכוונה להפלות, ותוצאה מפלה, אין סיבה שתביעות כאלו לא יצליחו. הבעיה היא שמדובר בדרך כלל בהליכים ארוכים, יקרים ומטריחים, ולכן יכול להיווצר תמריץ שלילי לעסוק בהם והכוח המרתיע שלהם יורד".
האם ניתן לאכוף על מדינות אירופיות יישום נאות של חקיקה נגד אנטישמיות? מה הם הכלים המשפטיים הזמינים במקרה של כשלון באכיפה?
"בעשור האחרון ישראל מאוד פעילה בקידום חקיקה שמבקשת לטשטש את ההבדל בין אנטישמיות, אנטי-ישראליות וביקורת לגיטימית נגד ישראל. ניתן לומר שהפרויקט הזה במידה רבה הצליח, כאשר מדינות שונות, בפרט גרמניה, מאמצות את הגדרת האנטישמיות המרחיבה שהציע ארגון International Holocaust Remembrance Alliance (IHRA) , בשנת 2016. גם בארה"ב, דרך אגב, כיוון זה תפס תאוצה משמעותית ביותר.
"אלא שזהו כיוון שגוי שסופו לחזור אל ישראל ואל יהודים כבומרנג. עם העלייה בשיעור הראיות על הרעבה שיטתית של הפלסטינים בעזה למשל, גברה לאחרונה הביקורת על ישראל. העובדה שישראל ניסתה ותנסה למסגר ביקורת כזו כאנטישמיות, תוריד בהדרגה את המשמעות שתינתן במדינות שונות לאנטישמיות אמיתית וחמורה (כדוגמת פגיעה בבתי כנסת). במצב שבו ישראל מטשטת את ההבדל בין ביקורת לגיטימית ואנטישמיות אמיתית, יהיה יותר קשה לה לתרום להגנה על יהודים בעולם מאנטישמיות אמיתית. זוהי התפתחות טרגית ונוראה, אך לצערי אני רואה אותה כמציאות מתפתחת.
"מדיניות טובה הרבה יותר היתה יכולה לקדם את הגדרת האנטישמיות המדויקת יותר הקיימת בהצהרת ירושלים (Jerusalem Declaration on Antisemitism – JDA) ולקדם הגנה הן על ישראלים והן על יהודים תוך הבחנה מביקורת לגיטימית על מדינת ישראל ועל המדיניות שלה בעזה, שבהחלט עולה כדי פשעים במסגרת הדין הבינלאומי".
לאור התפתחויות אלו, מה לדעתך השינויים הנדרשים במשפט הבינלאומי כדי להתמודד עם התופעה החדשה של רדיפה אנטי ישראלית מאורגנת?
"כאמור, הניסיון לחקור ואף להעמיד לדין בכירים ישראלים ואף קצינים בצבא איננו רדיפה אנטי ישראלית מאורגנת. זהו ניסיון לאכוף כללים חשובים של הדין הבינלאומי, שמוטב היה לו ישראל הייתה אוכפת אותם בעצמה באמצעות רשויות התביעה שלה. טרם ראיתי ראיות לכך שישנה רדיפה אנטי ישראלית מאורגנת בחו"ל מעבר לכך, אם כי אינני שולל שהיא קיימת או שתתפתח, לצערי. במשפט הבינלאומי הקיים ישנם כלים חשובים הן להגנה על יהודים והן להגנה על ישראלים, אלא שהאופן שבו ישראל דוחפת אותם להרחבה מוגזמת יוצר עיוותים וסופו שיפגע בנו".
מה לדעתך חלקה של מדינת ישראל או האחריות שלה בנוגע לתופעה הזו ומהי מידת המסוכנות שלה?
"נתקלתי בישראלים שסבורים שעצם הנפתו של דגל פלסטין למשל, היא אנטישמית. זוהי תפישה מעוותת שיש לישראל אחריות רבה לה. בין אם הישראלים רוצים בכך או לא, לעם הפלסטיני ישנה זכות להגדרה עצמית לאומית המוכרת בדין הבינלאומי, והדגל הפלסטיני הוא ביטוי לכך.
"יתרה מזו, ההתמקדות בדוגמאות מסוג זה ומסגורן כביטויים של אנטישמיות מוכוונת על ידי משרדי הממשלה - משרד ראש הממשלה, משרד החוץ והמשרד לעניינים אסטרטגיים, למשל. אך זוהי התייחסות לסימפטום ולא לבעיה שמייצרת אותו, שהיא המדיניות של ישראל במסגרת המלחמה בעזה, כולל הפגיעה השיטתית באזרחים, בין היתר באמצעות הרעבה. למה דומה הדבר? לאדם שחולה במחלה סופנית שגם גורמת לו לגירוד בעור ומבקש לטפל במחלה הסופנית באמצעות קרם להרגעת העור במקום באמצעות הניתוח הנדרש. אין לכך שחר, וזהו הימור מאוד מסוכן עבור כולנו, לצערי".
