בימ"ש לענייני משפחה בנצרת דן בשאלה האם יש לראות באם חד הורית שגידלה לבדה את בנה מיום לידתו עד לפטירתו (בגיל 30), מבלי שזהות האב היתה ידועה, כיורשת יחידה של עיזבון בנה המנוח, או שמא היא תזכה במחצית מהעזבון והמחצית השניה תיזקף לזכות האב הביולוגי "יורש שזהותו אינה ידועה"?

רוצים לשאול שאלה? היכנסו לפורום צוואות וירושות

פסק הדין עוסק בין היתר ביישום מבחן " השקידה הסבירה" והנטל הראייתי שעל היורשת במקרה כזה לעמוד בו לשם הוכחת מערך היורשים של בנה, ולשם זכיה במלוא העיזבון, ואם כן מהן הפעולות שעליה לבצע כדי לצאת ידי דרישה זו?

השופט סארי ג'יוסי קיבל את בקשת האם, והצהיר עליה כיורשת הבלעדית של עזבון המנוח.
בין היתר קבע השופט, כי זהותו של אביו הביולוגי של המנוח לא היתה ידועה, מעולם לא נתבררה ומעולם איש לא טען כי הינו אביו של המנוח. המנוח גדל ללא אב, הן בארץ מוצאו –רומניה והן בישראל, ועם לידתו נרשם תחת שם אימו בלבד.

מבחן "השקידה הסבירה"
השופט קבע, כי יישום נכון של מבחן ה"שקידה הסבירה" מחייב את המסקנה, כי יש להכיר באימו של המנוח כיורשת בלעדית של עזבונו. נפסק, כי ניתן לראות בנסיבות המצטברות של המקרה, לפיהן מאז לידתו של המנוח ועד למועד פטירתו, תקופה של כ- 30 שנים, במהלכה לא באה מצד האב הביולוגי כל דרישה להכיר באבהותו על המנוח, וחשוב מכך, כל רצון ליטול ולו חלק שולי ביותר מאותה אחריות המוטלת על הורה כלפי בנו, כנסיבות המחייבות, מיניה וביה, את המסקנה שלא קיים הורה כזה, ובכל מקרה לא ניתן לאתרו. אי לכך יש לראות במבקשת כמי שיצאה ידי החובה המוטלת עליה בהתאם למבחן "השקידה הסבירה". 

לשאלות בנושא פנו לפורום משפחה

השופט הוסיף, כי  "השקידה הסבירה" צריכה להיות בעלת פוטנציאל, להיות אפקטיבית, והצבת משימה בלתי אפשרית כזו בפני המבקשת תסכל את תכליות חוק הירושה, ובין היתר, מימוש זכויות היורשים הקיימים.
השופט השווה את נסיבות המקרה למקרה של הולדה מתרומת זרע מתורם זר ושאל האם יתכן, להכיר בקיומה של זכות ירושה של אותו תורם בעזבון אותו בן שנולד מתרומתו? השופט השיב, כי יש להשיב על כך בשלילה.

השופט סיים את פסק דינו בדברים הבאים: " גם אם אביו הביולוגי של המנוח חי לו בימים אלה באיזה שהיא מדינה, הרי שיש לבכר את אותה תוצאה המבטיחה את חלוקת עזבונו של המנוח, בשלמות, על זו המותירה את מחציתו מוקפאת, כאבן שאין לה הופכין, לזכות אותו יורש שזהותו תישאר עלומה. בשל כך יש להעדיף את אותו יורש וודאי – אימו של המנוח, על פני יורש וירטואלי, ולראות בה כיורשת יחידה".

(ת"ע 17615-06-10 מ.נ.מ. נ' האפוטרופוס הכללי מחוז חיפה והצפון)