zap group mishpati logo

התביעה המנופחת של מוכרת הבגדים הסתיימה בחיובה בתשלום הוצאות למעסיק

פסק דין בתביעה שהגישה עובדת נגד הרשת שבה הועסקה ממחיש מדוע מעסיקים לא תמיד צריכים להתרגש מתביעות שמוגשות נגדם

מאת: עו"ד נאדר ג'רג'ורה
16.09.20
תאריך עדכון: 12.12.23
5 דק'
התביעה המנופחת של מוכרת הבגדים הסתיימה בחיובה בתשלום הוצאות למעסיק

 בית הדין האזורי לעבודה בנצרת דחה לאחרונה (ד"מ7290-10-19) כמעט לחלוטין תביעה שהגישה מוכרת בגדים לשעבר נגד הרשת שבה הועסקה. במסגרת פסק הדין אף חויבה העובדת בתשלום הוצאות למעסיק שלה לשעבר, כך שבשורה התחתונה תביעתה נכשלה כישלון חרוץ. פסק הדין ממחיש למה מעסיקים לא צריכים להתרגש מתביעות מנופחות המוגשות נגדם. בסופו של דבר, בעזרת ייצוג נכון בבית הדין, ניתן להיחלץ מתביעות אלו.

יום בהיר אחד, טענה העובדת, היא פוטרה מעבודתה ללא כל התראה: "הרשת לא נתנה לי הודעה מוקדמת או מכתב פיטורים"

העובדת טענה שפוטרה ללא הודעה מוקדמת

פסק הדין המדובר ממחיש באיזו קלות ניתן לתבוע מעסיקים, מבלי שיהיה לכך בסיס. במקרה המדובר התובעת היתה עובדת צעירה, בת פחות מ-20, שהועסקה כמוכרת בגדים ברשת האופנה במשך יותר משנה. בתביעה שהגישה מעלה העובדת אינספור טענות נגד הרשת שבה עבדה. לטענתה, היא הועסקה במשמרות של שש עד שמונה שעות ועבדה לעתים תכופות שעות נוספות, אף שתלושי השכר שלה לא שיקפו את תנאי העסקתה.

על פי התביעה, התלוננה העובדת פעמים רבות על אי תשלום הזכויות הסוציאליות המגיעות לה, אולם הרשת לא התייחסה לכך. יום בהיר אחד, טוענת העובדת, היא פוטרה מעבודתה ללא כל התראה. "הרשת לא נתנה לי הודעה מוקדמת או מכתב פיטורים".

בתביעה מעלה העובדה שורה של דרישות, ובכלל זה פיצויי פיטורים, תשלום עבור הלנת פיצויי פיטורים, פיצוי בגין העדר הודעה מוקדמת, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה, דמי חגים ופיצוי בגין אי ביצוע של הפקדות פנסיוניות. יצוין, כי כמעט את כל הדרישות העלתה העובדת בלי לתמוך אותן בסימוכין ממשיים.

הרשת דחתה אחת לאחת את טענות העובדת ועמדה על כך שכל התנאים הרלוונטיים שולמו לעובדת. בין היתר, היא זכתה לגמול עבור השעות הנוספות שבהן עבדה

הרשת: העובדת היא שנטשה את עבודתה

בכתב ההגנה שהגישה הרשת, באמצעות הח"מ, היא דוחה את כל טענות העובדת. לטענת הרשת, העובדת לא פוטרה מעבודתה, אלא נטשה אותה במפתיע וללא הודעה מוקדמת. לטענת הרשת, לאחר עזיבתה נעשו נסיונות ליצור קשר עם העובדת, אך אלה עלו בתוהו. "העובדת היא שסירבה בעצם לחזור לעבודתה", טוענת הרשת בכתב ההגנה.

הרשת דחתה אחת לאחת את טענות העובדת ועמדה על כך שכל התנאים הרלוונטיים שולמו לעובדת. בין היתר, היא זכתה לגמול עבור השעות הנוספות שבהן עבדה. ביחס להפרשות הפנסיוניות שבוצעו לעובדת, טענה הרשת כי כיוון שהעובדת היתה בת פחות מ-20 בעת עבודתה אצלה, לא חלה חובה להפקיד עבורה כספים לקופת פנסיה, על פי צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק.

כיוון שהיא זו שהתפטרה מעבודתה, טענה הרשת כי העובדת איננה זכאית לתשלום כלשהו בגין פיצויי פיטורים או הלנתם, וכן כי היא לא זכאית לתגמול כלשהו עבור חופשה שנתית, דמי הבראה, דמי חגים וכאמור, הפקדות לפנסיה. "כל הזכויות שולמו לה לפי היקף משרתה", נטען בכתב ההגנה.

פסק הדין דחה את הרוב המוחלט של טענות העובדת, והלכה למעשה התייחס לתביעה כאל תביעת סרק

בית הדין חייב את העובדת בהוצאות למעסיק

בפסק הדין דחה הרשם אביעד אברגיל את הרוב המוחלט של טענות העובדת, והלכה למעשה התייחס לתביעה כאל תביעת סרק. ראשית, קבע כי העובדת לא פוטרה מעבודתה אלא התפטרה, ולכן איננה זכאית לפיצויי פיטורים. הרשם הזכיר כי העובדת עצמה העידה בבית הדין כי הרשת כלל לא ביקשה ממנו שלא לחזור לעבודה, אלא נאמר לה שהיא "יכולה לעזוב את עבודתה או להמשיך בה".

זאת ועוד, העובדת לא הצליחה לשכנע את בית הדין כי היקף העסקתה היה שונה מזה שבא לידי ביטוי בתלושי השכר שלה ו"בנוסף לסתירות בגרסתה, עדותה היתה דלה בפרטים ולא משכנעת", קבע הרשם. "העובדת לא פירטה את תוכן תלונותיה באשר לשכרה או לזכויות". גם תביעתה של העובדת להפרשות פנסיוניות נדחתה, לאחר שהרשם קבע כי אמנם לא חל עליה צו ההרחבה בעניין ההפרשות הפנסיוניות, כפי שטענה הרשת.

ביחס לתשלום דמי החגים, קבע בית הדין כי העובדת "לא פירטה את הימים שבגינם תבעה – לא בכתב התביעה, לא במסגרת עדותה וגם לא במסגרת סיכומיה בעל פה". באופן דומה דחה בית הדין גם את תביעת העובדת עבור פדיון חופשה שנתית, לאחר שקבע כי היא חישבה באופן מוטעה את הפיצויים שדרשה.בית הדין קבע כי המעסיק שילם לעובדת את הסכומים המגיעים לה כדין, בהתאם להיותה עובדת שעתית, ולא על פי משרה מלאה כפי שהיא ניסתה לטעון.

המקרה מדגים מדוע מעסיקים שמקבלים תביעות מנופחות מעובדים לא צריכים להתרגש מהן. פעמים רבות מדובר בתביעות סרק

לא לפחד מתביעות סרק של עובדים

הרכיב היחיד שפסק בית הדין לעבודה לזכות העובדת הוא הפרש בגין דמי הבראה שנפסקו לה בשווי 673 שקל. לצד אלה, הטיל בית המשפט על העובדת הוצאות של 1,200 שקל, כך שהיא למעשה נדרשה לפצות את הרשת, ולא להפך.

לסיכום, המקרה מדגים מדוע מעסיקים שמקבלים תביעות מנופחות מעובדים לא צריכים להתרגש מהן. פעמים רבות מדובר בתביעות סרק, שבעזרת ייצוג משפטי נכון אפשר לגרום להן להתאייד ואף לדרוש לחייב בהוצאות את התובע שהגיש את התביעה חסרת הבסיס.

* הכותב, המתמחה בין היתר בדיני עבודה, ייצג את הרשת המעסיקה במסגרת ההליך המתואר

האם מאמר זה עזר לך?

רוצים להתייעץ עם עורך דין?

מאמרים נוספים

לקבלת ייעוץ מעורך דין השאירו פרטים

ZAP משפטי
שם*
אימייל*
טלפון*
סיבת הפנייה