הראייה לא השתפרה אחרי ניתוח הלייזר - האם הרופא ישלם?

מי מאיתנו לא חולם להסיר את המשקפיים או את עדשות המגע ולראות 6/6? אולם, הפחד מניתוח להסרת משקפיים בלייזר מונע מחלק מאיתנו להגשים את החלום.
בעלי האומץ והאמצעים אשר מחליטים לעבור את הניתוח, מדווחים על חיים אחרים, טובים ונוחים יותר. האם כולם? לא. יש מנותחים, אשר אצלם למרבה הצער, התוצאה שונה לגמרי. לא שיפור מוחלט בראייה, כי אם בעיות קשות, יובש, סנוורים ואף, לא עלינו, עיוורון.

אדם בשם עמית צורף החליט לעבור ניתוח לייזר לתיקון הראייה במכון מישר – מרכז לייזר לשיפור הראייה בע"מ. בתביעה שהגיש צורף נגד המכון והרופא שניתח אותו, ד"ר דניאל רוזנבאום, תבע פיצויים בשל נזקים שנגרמו לו בעקבות 2 ניתוחים שעבר.

לטענת צורף, בעקבות שני הניתוחים שעבר (ניתוח לאסיק ב-26 ביולי  1999 וניתוח נוסף ב-11 באוקטובר 1999) התפתח קרטוקונוס (מחלה הגורמת לעיוות בצורת הקרנית), בשתי עיניו, כך שאין כיום אפשרות לתקן ראייתו באמצעות משקפיים או עדשות מגע והוא יזדקק להשתלת קרניות בעיניו. עוד טען צורף, כי בעקבות כך נגרם לו גם נזק נפשי.

טענתו העיקרית של צורף, היא כי עוד בבדיקתו לפני הניתוח הראשון, נמצאו סימנים לקיומו של קרטוקונוס קפוא, המהווה התווית-נגד ברורה לביצוע ניתוח לאסיק, ולפיכך היה על ד"ר רוזנבאום לייעץ לו לא לעבור את הניתוח או, לחלופין, להודיע לו על סיכון זה. כן טען התובע להעדר הסכמה מדעת.

התרשלות- אין, פגיעה באוטונומיה- יש
השופטת תמר שרון נתנאל מביהמ"ש המחוזי בחיפה דנה בשאלה האם ד"ר רוזנבאום התרשל בשלב כלשהו בטיפול בצורף (בשלב הטרום ניתוחי או בשלב הניתוחים), ואם כן- האם מחלת הקרטוקונוס התפתחה כתוצאה מרשלנות זו.

השופטת הגיעה למסקנה, שהרופא לא התרשל, אך קבעה כי הרופא לא קיבל את הסכמתו מדעת של התובע לביצוע הניתוח, שכן טפסי ההסכמה  עליהם חתם התובע לפני הניתוח לא מפרטים את כל הסיכונים החמורים הגלומים בניתוחי לאסיק.
"האופן בו מנוסחים הסיבוכים והסיכונים יוצר אצל הקורא הסביר רושם שאין מדובר בסיכון להיווצרות בעייה בלתי הפיכה וכי, לכל היותר, יהיו, בתקופה הסמוכה לניתוח בעיות שונות שיגרמו לאי נוחות, אך יהיו ניתנות לתיקון. אין אף מילה על סכנת עיוורון, על קרטוקונוס או על הסיבוכים מהם סובל התובע, אשר אין חולק שהם מסיכוני ניתוח לאסיק", כתבה השופטת.

השופטת הדגישה, כי רופא לא צריך להמתין לשאלות המטופל כדי להביא לידיעתו את הסיכונים והסיבוכים, אלא עליו להסבירם לו מיוזמתו. "האם סיבוך כעיוורון צריך להגיע רק לידיעת מי ששואל? האם סיבוך כזה אינו צריך להיות כתוב, במפורש, בטופס ההסכמה?", תמהה השופטת.

על כן, נקבע כי נפגעה האוטונומיה של צורף, ועליו לקבל פיצוי בשל כך. הרופא והמכון חויבו בפיצוי של 150,000 שקלים.

התביעה בעניין הרשלנות נדחתה, באשר נקבע כי ד"ר רוזנבאום לא התרשל בעצם עריכת הניתוחים או במהלכם.
(ת"א 572-06 צורף נ' מיישר-מרכז לייז לשיפור הראייה בע"מ ואח').

• ב"כ התובע: עוה"ד ענת מולסון ואח'
• ב"כ הנתבעים: עוה"ד א. אלרום ואח'