נוף עצים בדרך עפר בחלקות ב'
במדידה שנערכה ע"י האגודה התברר כי חלק מנוף העצים שחלקו הינו קצוות ענפונים נמצא בין 90-40 בתוך הדרך הציבורית, האם הדבר נחשב לפלישה ? האגודה תבעה אותי על פלישה וביקשה שאפנה 2 שורות עצים האם הדבר מהווה עילה לתביעה משפטית? האם האגודה יכולה לדרוש ממי להתרחק גם מעבר לגבול החלקה, זאת לאחר שגזמתי את נוף העצים ע"י קו הגבול שסומן ע"י המודד
שלום רב! גם אם מדובר בחלקות ב' במושב-עובדים – דרך ציבורית מיועדת לאפשר תנועת כלי-רכב חופשית לשני הכיוונים, ללא מכשול וללא סיכון. על כל הגובל בדרך לכבד את הייעוד הציבורי של הדרך, ואת ההגבלות הנובעות ממנו, במיוחד אם תוואי-הדרך היה ידוע וקבוע עוד מלפני הנטיעה. עם זאת, בהעדר סיכון כלשהו ובהעדר מיטרד של ממש לעוברי-הדרך בקטע המדובר, ניתן לבדוק את הנהוג במושב לגבי נטיעות, מבנים או מיתקנים בחלקות של אחרים בצמוד לדרכים, ואת שאלת קיומם של מקרים דומים אשר האגודה אינה נוקטת צעדים בהקשרם. יש לשער, כי קיימים קטעי-גבול אחרים בין חלקות-משק לדרך-הרבים, עם עצים נטועים בחלקה ( עד כדי שדרה ), כאשר נוף-העצים מגיע עד גבול החלקה או במרחק מיזערי ממנו, גם כדי לסמן את הגבול. אם לאגודה יש טעם ממשי ובסיס לדרישתה – עליה להציגם, כדי שניתן יהיה לבדוק את העניין כולו בבחינה אובייקטיבית. גם במקרה כזה, ניתן לבחון – אף בשיתוף האגודה – האם הטעם והבסיס לדרישת האגודה היו ידועים מראש למי שנטע את הנטיעות, או שהיה עליו לצפותם טרם הנטיעה, או אם לא קויימה חובת האגודה ליידע אותו על כך מבעוד מועד. בכל מקרה, העלאת הדרישה מצד האגודה רק כעבור שנים לאחר הנטיעה, ורק לאחר שענפים חרגו ממרחב-החלקה אל הדרך, מצביעה לכאורה על כך, כי עצם קיומן של נטיעות בשטח חלקת-המשק איננו עילה לדרישת-עקירה כלשהי מצד האגודה, כל עוד לא הוכיחה אחרת. בנוסף, ניתן לברר אצל רשות התכנון המקומית ( ולפי הצורך – אף בוועדה המחוזית ), האם הדרך המדוברת הינה דרך מוכרזת ( "סטטוטורית" ) מבחינה תכנונית-רשמית, והאם קיימות הגבלות שבדין על נטיעות בסמוך לה.