• 11 בפברואר 2014

    הכרה בירידה בשמיעה

    שלום רב.

    אני בן 36,עובד כמרצה באוניברסיטה.

    בשנת 98 כאשר הייתי בן 20,נפלו ממש לידי פצצות מרגמה בזמן פעילות במצעית בלבנון. בעקבות המקרה סבלתי מטינטונים באוזניים ופוניתי לבית החולים בנהריה לאחר שהרופא במוצב קבע שיש לי קרע בעור התוף. בבדיקות שעברתי בבית החולים התברר שאין קרע בעור התוף אך אובחן שאני סובל מליקוי קל בשמיעה (יש לי מסמכים מהבדיקה בבית החולים). לאחר כמה ימי מנוחה חזרתי לשירותי הצבאי עד לשחרורי מצה"ל בשנת 99.

    מאז השחרור קיימתי אורח חיים נורמטיבי (טיול אחרי צבא,לימודים,קריירה,חתונה וילדים) ללא חשיפה מיוחדת לרעשים בכול אחד מהתחנות האלו. אני גם לא נוהג לבלות במקומות רועשים כמו מועדונים והופעות.

    לפני כשנתיים התחלתי להרגיש שאני לא שומע היטב את ילדי שמדברים אלי וביוחד איני שומע את הסטודנטים שלי שיושיבים החל מהשורה השישית בערך בזמן ההרצאות. בשנה האחרונה עברתי שתי בדיקות שמיעה בבית החולים שקבעו שאני סובל מלקוי שמיעה קל עד בינוני קשה בשתי האוזניים. לקוי השמיעה היינו ממקור עצבי,מופיע בטונים הגבוהיים ואופייני לחשיפה של רעש קיצוני.משמכות הדבר שאני שומע מילים שמדברים אלי אבל לא מספיק ברור כדי לחבר את המילים למשפטים בעלי היגיון. מיותר לציין שהדבר גורם לי לפגיעה באיכות החיים ,לאחרונה המליצו לי במכו ן השמיעה בבית החולים לענוד מכשירי שמיעה בשתי האוזניים.


    שאלותי הם:
    1)האם יש עילה לתביעה של משרד הבטחון בגין לקות שמיעה למרות שעברו הרבה שנים מהחשיפה לרעש?
    2)האם במידה ואחליט לרכוש מכשירי שמיעה (שעלותם נאמדת באלפי שקלים למכשיר) אוכל לתבוע מימון. המימון של קופות החולים במקרה שלי אינו משמעותי מכיוון שהמדינה ממנת מכשירי שמיעה בעיקר לאנישם בגילאי 65+.

    אשמח מאוד לקבל תגובה.

    תודה.

    11 בפברואר 2014
  • מנהל הפורום עו"ד תמר סיון 12 בפברואר 2014

    הכרה בירידה בשמיעה

    אבי שלום
    לפי הפרטים שמסרת החשיפה לרעש בצבא היתה בשנת 1998, ואת הירידה בשמיעה התחלת להרגיש לפני שנתיים. זה פער זמנים גדול מדי בכדי לבסס קשר סיבתי. הירידה בשמיעה צריכה להופיע בסמיכות זמנים לחשיפה לרעש.

    12 בפברואר 2014
שלום, מה השאלה המשפטית שלך?