שכ''ט בשם אומרו

שלום רב, לונג סטורי שורט - דפק בדלת פקיד אגרה, ראה טלויזיה וצילם, הגיע מכתב תשלום אגרה, עם קנסות כמובן, כמו גם תשלום שכ"ט לעו"ד סימפטי. הבעיה היא שהייתי בחו"ל כשהגיעה הדרישה לתשלום האגרה, ועוד לפני שחזרתי חיש קל ומהר כבר הגיע אותו מכתב מאיים מאותו עו"ד סימפטי. פניתי לרשות השידור המפוארת. יאמר לזכותם שלא רק שענו במייל, ולא רק שענו במהירות, אלא אף הסכימו לבטל את הקנסות מיד ובדיעבד. זה בערך היחס הכי חם, מהיר ואדיב שקיבלתי מכל גוף ממלכתי בארץ הקודש. היאח וגם הידד. שילמתי. רק לגבי השכ"ט אמרו שזה לא אצלם. זה פופטיץ. פניתי לפופטיץ. שם הסכימה הפקידה הקרה של העו"ד הסימפטי שמכיוון שרשות השידור הורידה בתשלום גם הם יכולים לבוא לקראתי, מה שהם לא עושים בדר"כ, ולהוריד את השכ"ט מ-315 ל-240 שקלים חדשים. נו, נחמדות זו תכונה לא מספיק מוערכת. אם היא יודעת גם לחלל בחלילית צד, תהפוך חיש קל למושא הערצה ומועמדת מובילה להיות אשת חיי. אשת חיל מי ימצא? אני! או כך חשבתי. נישא על גלי הנחמדות מהצד השני של הסמרטפון, חשבתי באופטימיות חסרת תקנה שעוד לחיצה קטנה וגם אותם 240 ש"ח יעלמו כלא היו. זה היה השבר הראשון ביחסים. אמרה שזה שהייתי בחו"ל לא פוטר אותי כי כבר נפתח התיק. הסברתי שהתיק נפתח עוד לפני שהיתה לי הזדמנות לטפל בתשלום, ומרגע שהיתה לי הזדמנות עשיתי זאת ביעילות ומהירות שלא מאפיינת אותי ברוב הרבדים של החיים. היא לא התרשמה. סיפרה שיש אנשים שבכלל לא מקבלים מכתב דרישת תשלום, ושרשות השידור לא מחוייבת לשלוח דרישת תשלום וזה מגובה בהחלטת בג"ץ(!), שמספרה 935משהומשהו. שאלתי אם בעקבות היחס האישי והחם בדמות שליחת דרישת תשלום אני אמור לשלוח להם בונבונירה כאות הוקרה. מסתבר שבונבונירות איבדו את זוהרן לפני כמה עשורים, כי זה לא שינה את היחס או את דרישת התשלום המופרכת. פעם הבאה אציע טובלרון. לבסוף הסתבר שאת הצ'ק אני אמור לכתוב לפקודת רשות השידור. כלומר התשלום הוא בכלל לרשות, ולא לעו"ד הסימפטי, ומה שהיא עושה איתו אח"כ (מעבירה לעו"ד הסימפטי אליבא דפקידה קרה שכבר זיבי תקבל טבעת) באמת שלא אמור להיות אכפת לי. רק שרשות השידור חזרה ואמרה שעניין התשלום שכ"ט לא קשור אליה. זה פופטיץ. מצד שני, בסופו של יום, הם אלו שפתחו בהליכים נגדי. אז...קודם כל סקרן עד עמקי נשמתי הריקה, אם אכן בג"ץ גיבה את ההתנהלות הזו ובשם האל באיזה נימוק. מילא שבכנסת לא יפעלו למען האזרח הקטן. מהם באמת אין ציפיות. ברם...בג"ץ? אהרל'ה? דוריתוש'? עדנל'ה? הכצעקתה? דבר שני... אין לי יותר מדי ציפיות מאותו עו"ד סימפטי. זו פרנסתו. אין לו כל עניין למצוא חן בעיני. מעבר לכך, בסופו של יום, כפי שהצלחתי להבין בין השורות מהנרמז בטקסט, הוא עדיין עו"ד שאינו יוצא מן הכלל ובהחלט מעיד על הכלל (בניגוד אליך). הוא לא הולך לוותר. עצות? פתרונות? תודה!