בתמונה, עו"ד מורן סמון. צילום: Qelit beauty
כשעו"ד מורן סמון הגיעה לדיון משפטי שגרתי, היא לא תיארה לעצמה שזה יהיה הרגע שישנה את מסלול חייה ואת הדרך שבה היא תופשת צדק. לקוח עם ADHD, קורבן אלימות, התפרץ מרוב הצפה רגשית והשופט פירש את ההתנהגות כתוקפנית. שם, באולם הדיונים, נפל האסימון: מערכת המשפט פשוט לא יודעת לקרוא את השפה של הפרעת הקשב.
מה שהתחיל כאבחון אישי הפך למהלך ציבורי חסר תקדים: הקמת ועדת ADHD בלשכת עורכי הדין, פיתוח שיטת גישור בקש"ב ובנייה של מסלולים משפטיים מותאמים למי שפועל אחרת, חושב אחרת אבל עדיין ראוי להגנה, ייצוג והבנה. בראיון מרתק, עו"ד סמון מספרת על החזון, על הקשיים ועל התקווה שבמערכת אחת אפשר יהיה ללמד שפה חדשה.
עו”ד סמון, ספרי על הרגע שגרם לך, כעורכת דין, לבחור להתמחות ואף להתמקד דווקא בתחום של הפרעת קשב
"בגיל 40, אחרי שבני אובחן עם ADHD, עברתי אבחון בעצמי וגיליתי שלכל 'הרעש' שליווה אותי שנים יש שם - ADHD. מהר מאוד הבנתי שזה לא תירוץ, זו הזמנה לצבור כלים ולשנות דפוסים.
"כבר אז ייצגתי משפחות בזמני משבר וראיתי שוב ושוב אותן תופעות: אימפולסיביות מתפרצת, מוסחות, דחיינות, תקשורת שנקטעת באמצע. ככל שהעמקתי לחקור, הבנתי שמאחורי ההתנהגויות האלו עומד קושי נוירולוגי, לא 'אופי בעייתי'. אז המשכתי לחקור את השפעת הפרעת הקשב על זוגיות ומשפחה, וככל שהעמקתי יותר, כך הבנתי יותר למה נוצר פער כל כך גדול אצל זוגות, בין כוונות טובות לבין מה שקורה בפועל במטבח, בחשבון הבנק או בחדר הגישור. גיליתי שהנתונים מצביעים על כך שבקרב כ-70% מהמתגרשים, לפחות אחד מבני הזוג עם הפרעת קשב".
אבל הרגע המכונן הגיע בדיון על צו הגנה: לקוח עם ADHD, קורבן אלימות, התפרץ מרוב הצפה רגשית והשופט פירש את זה כתוקפנות. הצו בוטל במקום. "באותו רגע הבנתי כמה המערכת אינה ערוכה להבין ולתת מענה לאנשי הפרעת הקשב, וכמה חסר הגשר בין עולם המשפט לעולם ה-ADHD.
"יצאתי מהאולם עם משימה ברורה: ליצור מרחב שבו אנשים עם ADHD לומדים לנהל קונפליקט במקום שהקונפליקט ינהל אותם", מספרת עו"ד סמון. "מכאן פיתחתי את גישור בקש"ב שמטרתו לתת מענה לשלושה צרכים בסיסיים: קשר, שקט וביטחון".
מדובר בתהליך גישור שמכבד את המוח הסקרן והקופצני, ומתורגם לשפה של דופמין, מבנה ובהירות. "היום", היא אומרת, "אחרי אלפי שעות גישור ומשפט, אני יודעת בוודאות: כשאנחנו מתאימים את ההליך לאופן שבו המוח עובד, אנחנו מצליחים לייצר פתרונות טובים יותר ויישום ארוך טווח".
האם תוכלי לשתף אותנו ברגע שבו הבנת שאת מתמודדת בעצמך עם ADHD ואיך זה השפיע עלייך בקריירה המשפטית?
"הגילוי האישי שלי הגיע במהלך אבחון של הבן שלי. הרופא דיבר על מוסחות, עומס רגשי וקושי בהתארגנות, ופתאום הרגשתי שבחלק מהדברים הוא מתאר אותי ודברים שלא קיבלו הסבר מילדות התחילו להתחבר. באותו רגע הבנתי ששנים כיסיתי ADHD בתחפושת של הצטיינות והישגיות, ושאי אפשר להמשיך להישען רק על נחישות והתמדה בלי כלי עבודה מותאמים.
"מבחינה מקצועית זו היתה רעידת אדמה. עברתי לנהל תיקים וסדנאות גישור עם מבנה ברור של קפסולות מידע, לוחות חזותיים ותהליכי micro-planning שמכבדים את המוח הקופצני. הקשב מחליש את יכולת הסינון, אז אני מסננת עבור הלקוחות: מפרקת קונפליקט לשלבים קטנים, מתרגמת רגשות לשפה משפטית ויוצרת הליך שבו גם מי שמתפזר יכול להתכנס לפתרון מדויק. זה שינה את כל הדרך שבה אני עובדת, מייצגת, שומעת לקוחות, ובעיקר: בונה פתרונות מותאמים באמת".
איך השילוב בין הידע המשפטי שלך להכשרה שלך כמאמנת מוסמכת ל-ADHD משפיע על הדרך שבה את רואה את עולם המשפט?
"בעבר ראיתי את המשפט כטבלה דו־מימדית של עובדות, סעיפים ופסיקה. ההכשרה שלי כמאמנת ADHD הוסיפה מימד שלישי: המוח האנושי בזמן מצוקה. המשפט מדבר בשפה של סדר: עובדות, טיעונים משפטיים ופסיקה. מוח של אדם עם ADHD, לעומת זאת, חושב בקליידוסקופ: רגש, דופק, קפיצות אסוציאטיביות. בעיניים שלי, שני העולמות האלה לא סותרים, הם פשוט משתמשים במילון אחר, והכלים שלי כמאמנת ADHD מאפשרים לי להיות המתורגמנית שמחברת ביניהם. עבור המערכת, אני מתרגמת רגש לקוד משפטי. כשלקוח מתפרץ כי הוא מוצף, אני מפרקת את הסיפור שלו למבנה שופט ידידותי: ציר זמן, ראיות חזותיות, כותרות ברורות. הרגש לא נעלם - הוא מקבל צורה שהמערכת יכולה להבין בלי לפסול.
"עבור הלקוח אני מתרגמת את ההליך ומייצרת לו מפת דרכים מפורטת שמאפשרת לו לצפות קדימה, להבין, להכין את עצמו לסיטואציות, לטריגרים ולמוסחות, ולקבל החלטות מתוך בחירה ולא מתוך מצוקה.
"בגישור אני משמשת בין היתר כמתורגמנית בין הצדדים. מצד אחד שומרת על הלוגיקה והדיוק המשפטי, ומצד שני מכניסה תהליכי מיקרו-פוקוס, הפסקות מווסתות ושאלות וסימולציות שמחזירות את השיחה לליבה כשהמחשבות בורחות. התוצאה היא ליווי שמשלב מומחיות משפטית עם התאמה תפקודית-קוגניטיבית-רגשית, שמאפשר להגיע לפתרונות מותאמים למשפחה.
"השילוב הזה הופך את עולם המשפט, עבורי, ממערכת ענישה ותחרות למערכת למידה והתאמה. במקום לשאול 'איך אני מנצחת?', אני שואלת 'איך אני בונה מסלול שבו כל המעורבים מסוגלים להישאר ב-focus ולהגיע להסכמה?'. התוצאה היא צדק שמודד הצלחה לא רק בפסקי דין, אלא בשקט שרואים על הפנים כשמשפחה יוצאת מהחדר עם תכנית עבודה שהם באמת יכולים ליישם".
מה הוביל אותך ליזום את הקמת ועדת ADHD בלשכת עורכי הדין ואיך קיבלו את הרעיון בלשכה?
"ככל שהעמקתי בתיקים, כך ראיתי עד כמה הפרעת קשב נוכחת מאחורי הקלעים של ההליך המשפטי, ולא רק בתחום דיני משפחה - בתגובות אימפולסיביות, באי עמידה בזמנים, בקושי להבין מסמכים מורכבים. ובכל זאת, במערכת עצמה לא התקיים שיח מקצועי בנושא. מבחינתי, זו הייתה נקודת עיוורון שזעקה לתיקון, ולכן פניתי ללשכה עם הצעה להקים ועדה ייעודית.
"היה לי ברור שאין כיום שיח מקצועי שמחבר באמת בין הפרעת קשב לבין מערכת המשפט. המערכת לא רואה את ADHD כמשהו שקשור אליה, אבל הוא שם - בתיקים, בלשכות הרווחה, באולמות הדיונים. אז פניתי ללשכה ביוזמה להקים ועדה ייחודית שתתמקד בדיוק בזה. בהתחלה היו הרמות גבה - זה באמת תחום לא מדובר. אבל לצד הספקות מצאתי גם הרבה תמיכה, סקרנות ורצון להיות חלק ממשהו חדשני ובעל ערך חברתי".
אילו תגובות קיבלת מאז ההשקה מצד עורכי דין, שופטים, לקוחות ואנשי מקצוע אחרים?
"מאוד קשה להשריש משהו חדש במערכת כמו בתי המשפט, במיוחד כשמדובר בתפישת עולם ולא רק בתקנות. למרות זאת, אחרי עבודה מאומצת לאורך זמן, אני מתחילה לראות ניצנים ראשונים של שינוי. שופטים מתחילים לשאול שאלות אחרות, עורכי דין מציפים דילמות מהשטח, אנשי מקצוע רוצים ללמוד, לקוחות כותבים לי שהכתבה, ההרצאה או הפוסט נתנו להם מילים למה שהם לא הצליחו לבטא כל החיים. זה מרגש ומוכיח שזה לא רק חשוב אלא הכרחי".
מה היו האתגרים נתקלת בתהליך ההקמה של הוועדה?
"האתגר העיקרי היה להבהיר שהפרעת קשב זו לא רק בעיה של ילדים בבית הספר. זו הפרעה נוירו-התפתחותית שיש לה השלכות עמוקות על אחריות משפטית, קבלת החלטות, הורות, זוגיות והתנהלות כלכלית. היה צריך להסביר למערכת שלא מדובר בעניין טיפולי אלא במשמעות משפטית ממשית שדורשת מענה מקצועי אחר".
הוועדה, מסבירה סמון, פועלת לפי שישה צירים עיקריים:
1. העלאת מודעות במערכת המשפט - להבין ש-ADHD משפיע גם על תפקוד משפטי, לא רק לימודי.
2. הכשרות לעורכי דין - איך לייצג לקוח עם ADHD? איך לזהות את הצרכים שלו?
3. קידום פסיקה מותאמת ADHD - שתתייחס לתפקוד ולא רק להתנהגות.
4. הנגשת הליכים משפטיים - מסמכים, מועדים, תהליכים שמתאימים לאנשים עם קשיים תפקודיים.
5. שיתוף פעולה עם אנשי טיפול - שילוב מאמנים, מטפלים ומאבחנים בתהליך המשפטי.
6. תמיכה בעורכי דין עם ADHD - יצירת סביבה מקצועית בטוחה שמכירה בקושי ונותנת כלים.
מדוע חשוב לדבר על ADHD דווקא בהקשר של מערכת המשפט?
"כי זירה משפטית היא בדיוק המקום שבו אנשים עם ADHD הכי נפגעים ולא נראה כלפי חוץ מה באמת קורה להם. אנשים נשפטים על פי תגובות, התנהגויות, עמידה בזמנים, בלי שמישהו שואל: מה המקור לזה? בלי אבחנה בין בחירה לבין קושי. אם לא נביא את השפה הזו לתוך בית המשפט נמשיך לייצר עוול במקום צדק".
יש עורכי דין שמתמודדים בעצמם עם ADHD. איך הוועדה מתכוונת לסייע להם?
"אחת ההפתעות הכי גדולות שלי מאז שהתחלנו היא מספר עורכי הדין שכתבו לי שהם מתמודדים עם ADHD בעצמם. לפעמים מאובחנים, לפעמים בשקט. הוועדה פועלת לייצר להם קהילה בטוחה: קבוצות שיח, כלים לניהול זמן ומיקוד, מקום שבו הם יכולים לשתף בלי לחשוש שיראו בזה חולשה. גם עורכי דין צריכים שיבינו אותם ויקבלו את עצמם מחדש".
איך את מסבירה את הקשר בין ADHD לבין גירושין, עבריינות, תאונות דרכים ודיכאון?
ADHD" הוא הפרעה בתפקודים ניהוליים, מה שאומר שההתמודדות נוגעת כמעט בכל תחום בחיים. בזוגיות – קשה לנהל שגרה, להישאר בסבלנות, לווסת תגובות. בלי ליווי זה יכול להוביל לגירושין. בקבלת החלטות – יש יותר סיכון, פחות שליטה. זה עלול להוביל לעבריינות, לתאונות או לתחושת כישלון כרונית שמובילה לדיכאון. כשיודעים את זה, אפשר להתחיל למנוע".
מה דעתך על האופן שבו החברה הישראלית מתייחסת כיום להפרעת קשב?
"אני מרגישה שינוי אבל עדיין לא מספיק. יש יותר שיח, יותר הבנה, פחות סטיגמה, בעיקר סביב ילדים. עדיין, כשמדובר במבוגרים, התגובה הנפוצה היא 'כולם היום עם ADHD'. זה מקטין וזה מפספס. אנחנו חייבים לעבור מגישה שמפחדת מההגדרה להבנה שהיא מפתח לצמיחה".
האם לדעתך מערכת המשפט מותאמת כיום לאנשים עם ADHD ומה צריך להשתנות?
"חד משמעית לא. היא מתייחסת לאנשים על פי ההתנהגות החיצונית שלהם בלי לשאול מה המקור. יש פער אדיר בין איך אדם עם ADHD חווה הליך משפטי לבין איך שהוא נתפש על ידי השופט או עורך הדין של הצד השני. השינוי צריך להתחיל בהכרה, להמשיך בהכשרות ולהגיע עד לרמת ההליך עצמו".
מה החלום הכי גדול שלך עבור הוועדה הזו בעוד חמש שנים?
"שלא נצטרך להסביר מה זה ADHD בכל פעם מחדש; שזו תהיה שפה מקצועית ברורה; שהמילה 'קשב' תיכנס לפסקי דין, להסכמים, לפרקטיקה. שהורים יתגרשו אחרת – בגלל שהמערכת דיברה איתם בגובה העיניים. שעורכי דין עם ADHD ירגישו בטוחים, מובנים, שייכים; ושנפסיק לראות בהפרעת קשב בעיה אלא דרך אחרת לחוות, לתפקד ולהתנהל בעולם המשפט".
