ח"כ תמנו שטה. "כשמדובר בהצלת חיים, כל המערכות צריכות לצופף שורות". צילום: פרטי
"המדינה לא עושה הכל כדי לעצור את הרצח הבא", אומרת ח"כ פנינה תמנו שטה, שסיימה לאחרונה את כהונתה בתפקיד יו"ר ועדת מעמד האישה ושוויון מגדרי. בראיון מיוחד היא חושפת את הפערים המשמעותיים במאבק באלימות כלפי נשים, מספרת על המאבק ועל חקיקה שהובילה - מפיקוח אלקטרוני ועד שלילת זכויות רוצחים בדירה המשותפת, ומסבירה למה הביורוקרטיה הכבדה ממשיכה להרוג. מתמודדת עם מציאות של חירום, תוך ניהול ועדה בתקופה הכי כאובה שידעה המדינה, תמנו שטה חושפת מספרים קשים, פתרונות אפשריים ואת המחיר שנשים משלמות על השילוב בין קריירה להורות.
ח"כ תמנו שטה, איך את מעריכה את מצב זכויות הנשים בישראל כיום לעומת התקופה שלפני הכנסת הנוכחית?
"אי אפשר להשוות את ישראל לפני המלחמה לישראל שאחרי המלחמה. אני חושבת שנחשפנו לאלימות מסוג אחר, לסוג קשה יותר של אלימות כלפי נשים, של פגיעה מינית כנשק מלחמה. אבל זו לא רק הפגיעה המינית אלא הברוטליות המאוד קשה של קורבנות שנרצחו, בתוכם נשים רבות. אני לא חושבת שאנחנו בפוסט טראומה, אנחנו עדיין בטראומה. אנחנו מדינה שנמצאת בטראומה ובתוכה נשות וילדי ישראל.
"בתוך זה, בתקופת הניהול שלי כיו"ר הוועדה, היינו צריכים להתמודד גם עם השגרה והמציאות של אלימות כלפי נשים שהולכת ומחריפה, שהיא מציאות של חירום. המספרים קשים, גם באלימות כלפי נשים בתוך בתי ישראל. יש עלייה מאוד חדה בנשים שנרצחו באמצעות אקדחים וכלי נשק –למעלה משלושה עשר מקרים. זה מחייב את כל גופי המדינה: בזמן שיד אחת מחלקת נשקים לאין ערוך, היד השנייה צריכה לוודא שהנשקים מתגלגלים לידיים הנכונות.
"בדיון האחרון שעשיתי לפני כחודש ימים על אלימות ורצח נשים בין בני זוג, עלו נתונים קשים ובהם עלייה בשימוש בכלי נשק. כשהזמנתי את אגף כלי ירייה ואת המשטרה, הבנו שהמענים לא מספיקים: המדינה לא עושה הכל כדי לעצור את הרצח הבא. דוגמה קטנה: כשאדם מבקש אישור לנשק, רוצים ממנו אישור רופא, כל רופא. לא דורשים שזה יהיה רופא משפחה או פסיכיאטר. זה יכול להיות גם קרוב משפחה שלו שיכול להנפיק את האישור. זה רק דוגמה קטנה של איך נשק יכול להתגלגל לידיים הלא נכונות.
"אני חושבת שמצב שבו 40% מהקורבנות של רצח נשים בידי בני זוג פנו לרווחה או למשטרה, הוא תעודת עניות. כמו הסיפור של מירן ביתן. היא התחננה על נפשה, עשתה כל מה שצריך, ובסוף הגבר רצח אותה למרות שהיא הלכה למשטרה,למרות שכל הראיות וסכנת החיים על השולחן. האירועים האלה חוזרים על עצמם. 40% זה בלתי מתקבל על הדעת, ולכן המערכות לא יכולות להגיד 'עשינו הכל'.
"תוך כדי אותו דיון עלה גם סיפור של צווי הגנה באמצעות פיקוח אלקטרוני. מתוך למעלה מ-100 בקשות, נענו רק ל-29 בקשות. זה בלתי מתקבל על הדעת כי אנחנו מדברים על בקשות שאושרו על ידי המשטרה כסכנה מיידית והן תקועות בבתי המשפט. אם המשטרה מאשרת שמדובר בסכנה מיידית והרווחה מאשרת שזו סכנה מיידית, איך פחות מ-30% מהבקשות נענות בפועל?
הכלי הזה שחוקקנו, ואני הייתי בין חברות הכנסת שנאבקו עליו - לא משתמשים בו מספיק. אנחנו מדברים על טיפה בים. לאורך כל השרשרת של הגנות שאפשר לתת, יש ביורוקרטיה, והביורוקרטיה הזאת הורגת".
אילו פתרונות ניתן ליישם כדי לזרז את הטיפול במקרי סיכון?
"הפתרון אינו החקיקה, כי החוק קיים. זו יותר שאלת הפיקוח והבקרה, והעובדה שמערכות צריכות לתקן את עצמן. המטרה שלי היתה לפקח. הבאתי גם את נציגי בתי המשפט ושאלתי למה יש סחבת? זה לפקח שהמערכות יודעות לעבוד בצורה יעילה ומהירה, דווקא בגלל שמדובר בסכנת חיים ובנפשות וזה על כל רצף השרשרת: החל ממשטרה, דרך הרווחה וכלה בבתי המשפט, כי יש נשים שמגיעות לרווחה ולא הולכות למשטרה, וכמובן בתי המשפט. מערכות צריכות לקחת אחריות על המאבק להצלת חיים ולפיקוח ולשים לעצמן מראה וביקורת: איפה אנחנו יכולים לשפר? איפה אנחנו יכולים לזרז תהליכים?
"היו חוקים שחשבתי שהם נכונים. למשל, גיליתי אחוז גבוה של נשים שיוצאות מהמקלטים וחוזרות לבעלים כי יש להן בעיות כלכליות. אז יצרתי בחוק הגדלה של מענק היציאה מהמקלט וגם הקדמה של התשלום, כדי שהן תוכלנה לשכור דירה לפני שהן יוצאות. והחוק עבר. הייתי רוצה שהוא יעבור בסכומים גבוהים יותר אבל גם זה טיפה בים והמדינה צריכה לתעדף את זה.
"יש את התכנית הלאומית למאבק באלימות כלפי נשים. אני לא חושבת שהמחסור הוא בתקציבים, אני חושבת שחלק מהדברים זה לדחוף את כולם ובוודאי משרדי ממשלה לעבודה משותפת ומסונכרנת, להגדיל את כמות העובדים והתקנים שמטפלים באלימות כלפי נשים. לדוגמה, הגדלת תקנים של עו"סים לליווי נשים שחיות בצל האלימות. אחד הדברים שחוזר פעם אחרי פעם אצל נשים שסובלות מאלימות או ששורדות אלימות, זו תחושת הבגידה וחוסר האמון במערכת".
מה הם החוקים המשמעותיים שחוקקת?
"חוק שהיה מאוד חשוב לי זה שלילת זכויות רוצחי נשים ובנות זוגם מבעלות של 50% על דירה והשימוש בזה כדי לשפר את מצבם המשפטי בכתב אישום על רצח וככלי להתעמר ביתומים. מדובר בחוק פורץ דרך שמפסיק את האימרה 'הרצחת וגם ירשת''.
"כמו כן, הייתי שותפה למאבק בחקיקת חוק הפיקוח האלקטרוני והמאבק על חוק איסור צריכת זנות וחוק שמחייב את הרווחה לעבוד בסנכרון ולהקים ממשקים בין משרדי הממשלה בהגנה על נשים.
"חוק הפיקוח האלקטרוני עבר על אף המהמורות, אבל לצערי עדיין השר איתמר בן גביר והמשרד לביטחון לאומי מנסה לסרס אותו ולא מוכן להפנים שזה מציל חיים. אני מקדמת גם חוק נוסף: מעבר למענק, אני רוצה שייתנו דיור ציבורי לשנתיים לנשים שיוצאות מהמקלטים, כדי שיוכלו לשקם את עצמן רחוק מהגבר הפוגע.
"אך כאמור, חוק שאני מאוד גאה בו הוא החוק ששולל מרוצח את הזכות לקבל אוטומטית 50% מהדירה המשותפת. בעבר, רוצחים החזיקו בזכות על הדירה והתעללו ביתומים. כדי לקבל עונש מופחת, היו מציעים: 'אני אתן לכם את הדירה, תעשו לי סחר מכר'. עכשיו הזכות עוברת לנאמן ולאפוטרופוס שפועל למען הילדים".
האם יש לך דאגה ספציפית לגבי נשים שחזרו מהשבי?
"הרבה נשים שחזרו מהשבי עברו עינויים וצריכות להוכיח כל פעם בוועדות שיש להן פוסט טראומה או שהן זקוקות לקצבת נכות. אני מחייבת להכיר עבורן ב-100 אחוז כנכות, לא לתייג אותן, אבל שהמדינה תשלם את הקצבה. אישה לא צריכה לבוא להוכיח שפגעו בה מינית ופגעו בה פיזית. שחררו אותן, תנו להן לעבור קצת יותר בקלות את החיים".
איך את מעריכה את עבודת הכנסת הנוכחית בנושא זכויות נשים ומאבק באלימות?
"את מבקשת ממני לתת לעצמי ציון. אם זה לממשלה, אני נותנת לה ציון נכשל. אני לא מדברת דווקא על אלימות - זה גם נשות מילואים, אלמנות, נשות חללים, אמהות של חללים, כל כך הרבה דברים, וכמובן אלימות כלפי נשים.
"אם את שואלת אותי על הכנסת, אני חושבת שבסך הכל עשיתי כל שביכולתי לשרת את ציבור הנשים, ויש לא מעט הישגים, מהקמת קרן תדמית לנשות הקבע, אובדן שכר עבודה לנשות מילואים ואלמנות, סיוע לגרושות למילואימניקים. מענקים מיוחדים ליולדות שהבעלים בשירות, תיקון שמילואימניקיות יקבלו דמי לידה ועוד הרבה גברים. במובן הזה עבדתי סביב השעון, הייתי מקפידה על כלל דקה בניהול הוועדה. לא דמיינתי שאני אכנס לתקופת כהונה שהיא הכי קשה מאז קום המדינה, אבל השתדלתי לעשות את זה בשליחות ובמסירות גדולה".
היכן הפער המשמעותי ביותר?
"הפער המרכזי הוא בחידוד העבודה ובתיעדוף זכויות נשים, לא רק בהעדר תקציבים. הבעיה העיקרית כפולה: ראשית, הביורוקרטיה הכבדה שעומדת בפני נשים, בין היתר נפגעות אלימות, וחוסר האמון שלהן בכך שהמערכת תפעל במהירות. שנית, הוויכוחים בין משרדי הממשלה במקום תיאום והקמת ממשקים. לדוגמה, כשמדובר בהצלת חיים, כל המערכות צריכות לצופף שורות. זה בעיקר עניין של עבודה ונחישות, יותר מחקיקה או תקציבים".
אם היית יכולה לעשות שינוי אחד מהותי למען נשים בישראל, מה זה היה?
"המערכות צריכות להתאים את עצמן לחיים המודרניים של נשים, לשילוב בין קריירה להורות. נשים משלמות מחיר כבד: גנים יקרים, חוסר ביום לימודים ארוך וחופשות לידה קצרות. זה לא רק פוגע בנשים אלא גם בילדים, שהופכים ל'ילדי מפתח' בבדידות. יש דוגמאות ממדינות אחרות עם חופשות לידה של חצי שנה, גנים מסובסדים, יום לימודים ארוך. אני פוגשת הורים שמשלמים 7,000 שקל על שני ילדים וזה בלתי אפשרי.
"נשים בישראל הן מצוינות בכל תחום, אבל ברגע שהן הופכות לאמהות, הקריירה משתבשת כי שוק התעסוקה לא מותאם לאמהות בעולם המודרני. נשים משלבות הרבה פעמים 'בשיניים' את הקריירה עם האימהות, ולא ממקום של איזון בריא. עדיין לא מקובל שגברים לוקחים חופשת לידה, ואני חושבת שחופשת לידה משמעותית צריכה להיות זכות לשני בני הזוג".
תוכלי לסכם את כהונתך כיו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה?
"לתפקיד יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי נכנסתי בינואר 2023 בהתרגשות ובתחושת שליחות גדולה. לא דמיינתי שאעסוק בזכויות נשות ישראל בתקופה הכי כאובה שידענו כעם. מאז השבעה באוקטובר ולאורך מלחמת חרבות ברזל פגשתי בוועדה נשים ישראליות, גיבורות ולוחמות, עם תעצומות נפש עילאיים ברגעים המשבריים ביותר. את הוועדה פקדו שורדות הטבח, נשים שחזרו מהשבי, משפחות חטופים, אלמנות גיבורי ישראל, אמהות הפצועים, מילואימניקיות, לוחמות ונשות משרתים. הוועדה מילאה תפקיד מרכזי בהבאת קולותיהן וצורכיהן של הנשים בצל המלחמה.
"נשות ישראל היו ונותרו הרוח המפעמת בעם. ב'חרבות ברזל' נתגלתה עוצמתן וגבורתן בשדה הקרב, בשבי, בחזית ובעורף - מה שמחדד את הצורך במנהיגות נשית בכל שדרת קבלת ההחלטות.
"בהזדמנות זו אני רוצה להודות לצוות הוועדה ובראשן מנהלת הוועדה דלית אזולאי, לצוות האישי שלי ולכל הנשים והאנשים שפעלו איתנו במשימות הלאומיות החשובות".
